לאחר שנים בהם בנה את עצמו כמעט מבראשית, הקולנוען ואיש הבוהמה הירושלמי, אורי מזרחי (57), הוא סיפור הצלחה מקומי. רשת בתי הקפה שלו, בייגל נאש – המתמחה בייצור ומכירת בייגל ומנוהלת על ידי מזרחי ורעייתו, קרן – מונה כבר 11 סניפים ברחבי הממלכה הבריטית (עדיין לא בלונדון), ומגלגלת מיליוני פאונדים בשנה. הרשת זוכה לחיבוק חם בקרב הציבור הבריטי ואף זכתה לחשיפה בתקשורת הבריטית. מזרחי, שכמעט ולא התראיין עד כה, מספר לראשונה לעלונדון על הדרך בה כבש את הציבור בבריטניה ובאירופה ועל התכניות לעתיד.
איך הגעת לאנגליה
אשתי קרן היא בריטית ילידת העיר לידס, שבצפון אנגליה. הכרנו בארץ בבית הקפה שהיה לי בזמנו, ‘החצר הירושלמית’, ולאחר גלגולים שונים, ביניהם לימודי קולנוע בבית צבי, החלטנו לנסות את מזלנו בחול. עברנו להתגורר בלידס, שם פתחנו ב-1987 את הבייגל-בר הראשון שלנו ואחד הראשונים באנגליה בכלל. את הבייגלס קנינו מאופה מקומי ולאט-לאט יותר ויותר אנשים הגיעו ואהבו את הקונספט החדש וכמובן את האוכל שלנו. נוצרו תורים עצומים מחוץ לחנותנו הקטנטונת, וזו הייתה עבורנו אינדיקציה לכך שהעסק מתחיל להצליח. תוך זמן קצר עברנו לייצור עצמי של בייגלה והצענו אותם לבתי קפה ולמסעדות מקומיות.
האמנת שתצליח לבנות את עצמך בגדול במדינה זרה?
הכול קרה מהר מאוד, ועוד לפני שאמרתי, ‘טוסט גבינה’, העסק הפך למשהו כל כך גדול. אני לא מאמין בדברים שנופלים עליך פתאום. מדובר בעבודה קשה, גם שלי וגם של רעייתי, שלא הפסיקה להאמין. ככל שהביקוש לבייגלה שלנו עלה, גם התיאבון שלנו גדל והתחלנו לשווק אותם לרשתות מזון גדולות בבריטניה. משנת 2003 אנחנו משווקים את המוצרים שלנו לעוד 20 מדינות ברחבי העולם.
מה אתה לוקח מהישראליות שלך בניהול העסק?
מהיום הראשון שלי באנגליה תמיד ראיתי את עצמי כסוג של שגריר, גם כיהודי וגם כישראלי. לקחתי על עצמי החלטה להתנהל מול גורמים עסקיים עמם אני נפגש וניזונים בעיקר מחדשות שליליות על ישראל, ואני עושה הכול כדי להראות את הצדדים החיובים שלנו. אני מוכרח להגיד שלא תמיד זה פשוט. אנשים מגיעים עם דעה עוינת ולא תמיד פתוחים לשמוע את האמת, אבל כשאנשים לומדים להכיר אותך הם בהחלט יכולים להבין דרכך טוב יותר את המציאות בארץ. כמובן שבניהול העסק – החשיבה, ההתחדשות, הספונטאניות והישירות הישראלית, הן כולן חלק ממני כמנהל וכאדם.
מה הרגע הכי מרגש שקרה לך במהלך בניית העסק?
היו לי המון רגעים מרגשים במהלך 25 שנות עבודה. הראשון הוא כמובן לראות הצלחה; כשהתינוק שלך מתחיל ללכת ואחר כך לרוץ ואתה רואה את רגעי ההצלחה הראשונים – אין לזה תחליף. אין ספק שאחד הרגעים היותר דרמטיים היה כשזכינו להכרה בכל רחבי אנגליה, בכתבה שפורסמה במדור העסקים של העיתון הנחשב, ‘סאנדיי טיימס’, על העסק ועל איך עשיתי את זה. לקבל הכרה על משהו שהתבשל במוח שלך והפך לסיפור כזה גדול זו תחושה נהדרת.
אחרי למעלה מ-25 שנים באנגליה יש געגוע לישראל?
החיים באנגליה היו מאוד טובים אליי. אני מאוד נהנה מאיכות החיים ומהתרבות המקומית, עשיתי פה חברים לחיים ובניתי את עצמי כאן מכל הבחינות, אבל לא תעזור שום הצלחה. הנשמה והלב שלי נמצאים בישראל. ישראל היא סיפור אהבה גדול עבורי.
אתה מעורב בנעשה בישראל? תורם לארץ?
אני תורם ועושה המון מאמצים לסייע לארגון UJIA, שהוא ארגון שפועל רבות באנגליה ובעולם למען ישראל. הארגון מגייס משאבים מיהודים בחול, שתורמים לתשתיות שונות בארץ ובמסגרת פעילותי בו נפגשתי עם אישי ציבור רבים, וביניהם שאול מופז ואהוד ברק, אך הקשר החזק ביותר נוצר עם שמעון פרס, נשיא המדינה, שהגיע אף לחגוג איתנו בלידס את יום הולדתה של רעייתי, קרן. מדובר בחברות טובה. במהלך יום ההולדת נזכרנו בפגישתנו הראשונה, כאשר הייתי חייל ופרס שר הביטחון והוא לקח אותי טרמפ. מדובר באיש מלא קסם ופעיל באופן יוצא מן הכלל.
איפה אתה רואה את עצמך חמש שנים מהיום מבחינת העסק?
שאלת המיליון דולר מבחינה עסקית… יש לנו תכנית לפתוח 50 סניפים של ‘בייגל נאש’ חמש שנים מהיום, ולהפוך לרשת מזון חזקה ומבוססת היטב. אני מרגיש שאנחנו בדרך לשם.
מה המנה הכי ישראלית בעיניך?
ללא ספק ומבלי לחשוב פעמיים – פלאפל וחומוס בראפ! כשהתחלנו עם בייגל נאש אנשים לא ידעו מה זה פלאפל או בייגל והיינו בין הראשונים שהביאו תרבות מזון מזרח-תיכונית לאנשי העסקים הבריטים ולציבור כאן. היום המטבח הים-תיכוני דומיננטי מאוד בתרבות הבריטית ויש לנו חלק חשוב בזה.
יש כבר סיכום ביניים להישגייך עד היום?
להתחיל עסק מאפס במדינה זרה עם הלוואה קטנה שלקחת בבנק ולהפוך אותו להצלחה בקנה מידה כל כך גדול הוא עבורי אחד ההישגים הגדולים של חיי. אני לא עושה הפרדה בין העסק לחיים הפרטיים. זה מאה אחוז אני.
