סביר יהיה להניח שמעולם לא שמעתם על מארק ברידג’ס, ולכן, אולי תתפלאו לשמוע שהוא זכה באוסקר בשנה שעברה. בעוד שכולנו מכירים את הסרט, הארטיסט, ואת הבמאי עם השם המוזר, מישל הזנוויציוס – שמו של מעצב התלבושות, שזכה גם הוא בפרס הנכסף, לרוב אינו מגיע לכותרות. כעת, הוא וחבריו זוכים לתערוכה משלהם במוזיאון ויקטוריה ואלברט המוקדשת כולה לתלבושות ההוליוודיות שכולנו מכירים ואוהבים. החל משמלת חמשת השכבות של סקרלט אוהרה בחלף עם הרוח, דרך השילוב בין פלסטיק, פי.וי.סי ועור שיוצר את דמותו של דארת’ ויידר ועד לחלוק הבית המרופט של הדוד בביג ליבובסקי. מורכבות או פשוטות כאחד, התערוכה מציגה מעל ל-100 תלבושות בלתי נשכחות, על פני חלל של שלושה חדרי ענק.
לכל אחת מהתלבושות מתלווה ציטוט של המעצב, החושף מעט אודות מאחורי הקלעים של הבגד ועל הדרך בה הוא משקף את התקופה ואופיו של הגיבור. סיפורים אלה מעידים על העבודה המאומצת שעומדת מאחורי הבנייה הפיזית של הדמות, והחיבור שבין המראה לנרטיב באמצעות התלבושת. היו כאלה שנמצאו בחנויות יד שנייה, כמו התלבושת של בראד פיט במועדון קרב, בעבור חלקן נדרש צוות של מאות אנשים שהכין ובנה אותן מאפס, אבל כולן מהוות חלק בלתי נפרד מהדרך בה אנו זוכרים את הסרט.
התערוכה מציגה את הדרך בה לוקח המעצב את המילים, את הטקסט החד-מימדי של התסריט, והופך אותו למוחשי באמצעות בדים, תכשיטים, פאות ובעיקר הרבה חזון. הטענה המרכזית שעולה כאן היא שההמחזה של הדמות על המסך הגדול היא תהליך המשותף לבמאי והשחקן, אך גם למעצב. בקטעי ראיונות, המוצגים על מסכי וידיאו אינטראקטיביים, מעידים במאים ושחקנים מפורסמים על חלקם החשוב של אותם מעצבים.
קטע נרחב מהתצוגה מוקדש לראיונות מיוחדים עם מריל סטריפ ורוברט דה נירו, המספרים על הדרכים בהן הם משתמשים בלבוש כחלק מהטרנספורמציה משחקן לדמות. דרך סקירה של כמה מהתפקידים הזכורים ביותר שלהם, הם מראים כיצד הבגדים שנבחרו עבורם על ידי מעצב התלבושות, סייעו להם להבין את הדמות ולהמחיז אותה באופן טוב יותר. ואכן, ג’וני דפ בלעדי הראסטות לא היה הופך לג’ק ספארו, סופרמן ללא חליפה הוא סתם קלארק קנט, ודורותי בלי הנעליים האדומות לעולם לא הייתה מגיעה הביתה.
