הם באומנות, הם בעסקים, הם באקדמיה וגם ברפואה. הם גרים בקנסינגטון, בצ’יזיק, בקובנט גרדן, בטוטינג ובווימבלדון. אם הם היו בעבר חבורה של נדכאים וחלכאים המחזרים על הפתחים ומבקשים נדבות או מיטה בעלייה גג – הרי שעתה הם עומדים בזכות עצמם ומוותרים בקלות על פירורי הלחם שהושלכו בשעתו לעברם.
בארבע השנים האחרונות הלכה וגדלה הפזורה הישראלית באיים הבריטים. איש לא יוכל לעולם לאמוד את מספרם המדויק, אולם יש להניח שהכפיל את עצמו מאז אמצע שנות ה-90. בכל מקום ניתן להיתקל בהם – במגדלי הסיטי, באולמות הקונצרטים, בחדרי ההרצאות, בגלריות לאומנות, בחדרי ניתוח של בתי-חולים, באימפריות נדלן, בחברות אבטחה ובתעשיית המלונאות. שלא כמו יהודים רבים המסתירים את יהדותם, הם לא מסתירים את ישראליותם. הישראלים החדשים של לונדון מתנהלים מול עמיתיהם ללא תסביכים.
ראינו זאת במהלך ארבע השנים האיומות והמדממות אותן חוותה ישראל מאז החלה המתקפה הרצחנית נגד אזרחיה. חיפשנו את הזדהותה של הקהילה היהודית, אולם מצאנו בכיכרות הערים רק חלק קטן ממנה. את העצרת המפורסמת שהתקיימה במאי 2002 בכיכר טרפלגר יזמו ישראלים המתגוררים בלונדון שהקימו גם את תנועת סולידריות עם ישראל. המימסד היהודי לא התלהב מהפגנת שרירים זו ונגרר אליה בכוח. כאשר רחובות העיר נכבשו שבוע אחר שבוע על ידי הקואליציה המוסלמית-שמאלנית שלא חסכה בביטויי נאצה נגד ישראל, נותרו היהודים ספונים בביתם. אם בעבר הם נהגו לעשות זאת כדי שלא לעורר כלבים מתרדמתם, הרי שגם כאשר הכלבים ערים, נובחים ונושכים, הם מוצאים לנכון שלא להשמיע כל צעקה. כך הופקרו הקמפוסים, כך הוזנח הרחוב, כך הלך והתפתח החרם הכלכלי והאקדמי נגד ישראל.
כמובן שלא כולם בקהילה היהודית הורידו פרופיל, כשם שלא כל הישראלים התייצבו לדגל. אחרי הכל אלה אינם מאורגנים דיים וקיימים יותר כאינדיווידואלים. אולם ארבע השנים האחרונות מעניקות לנו הזדמנות לערוך מאזן ביניים. המסקנה המתבקשת היא כי הישראלים הם אלה שהולכים לתפוס את מקומם של היהודים הבריטים בכל מה שקשור להגנה על אינטרסיה החיוניים של ישראל, מעבר להשקפתם הפוליטית. אולם ניתן גם להרחיק לכת ולקבוע כי בעשור הקרוב המהגרים הישראלים יהיו בולטים יותר גם בחיזוק הקשר בין הקהילה לישראל. הנוכחות הישראלית כבר באה לידי ביטוי בבתי הכנסת, אולם היא תלך ותגדל ותחדור אל תוך הממסד היהודי בין אם זה רוצה בכך ובין לאו. ובינינו, הממסד היהודי מעדיף לשקוט על שמריו. הישראלים, עבורו, הם מטרד מביך. אם היה תלוי בו, הישראלים היו נותרים על אדמת מולדתם.
ממש מתחת לחוטמנו, הולך ונשחק מספרם של היהודים. רבע מיליון? לפני 20 שנה הוא עמד על כמעט כפול מכך. אולם, הפלא ופלא, ממש באותו יחס הולך וגדל מספרם של ילידי הארץ הבוחרים להתגורר מתחת לשמיים המעוננים של העיר. אולי הם יהיו אלה אשר בשנים הקרובות יצילו את הקהילה ממנהיגיה. במלים אחרות: הידד ליורדים.
