משה לנגרמן (37) נספח מסחרי, מסיים ארבע וחצי שנות שירות. אנחנו נפגשים לשיחת סיכום.
ארבע וחצי שנים זה מעט או הרבה בשביל נספח כלכלי?
הייתי אומר שזה מספר שנים אופטימלי. בשלוש שנים קשה להגיע להישגים כי האנגלים מאוד איטיים ודברים לוקחים זמן. התקופה הכי טובה בעבודה היא השנה השלישית, ואם אז אתה צריך לחזור אתה מתחיל לחשוב על מקום עבודה חדש בארץ.
כל נספח מתחיל את העבודה מחדש?
כל אחד שמגיע צריך להתחיל במערכת קשרים אישית, שהיא חלק גדול מהתפקיד.
מי מחליט כמה אתה עצמאי בשטח?
משרד האוצר הוא שמנחה אותי, ועדיין יש מרחב פעולה. מצד שני אתה עובד בתוך שגרירות אז יש לך בוסים מקומיים. התפקיד שלי הוא בנישה הכלכלית שהיא לא במרכז הביזנס שלהם, למרות שהיום כל הקטע הכלכלי מסחרי מאוד חשוב במערכת היחסים בין ישראל לבריטניה. אני חייב לציין שהקשרים הממשלתיים במישור הכלכלי קצת רדומים. מעל שש שנים שלא ביקר בישראל אף שר בריטי. זה לא התפקיד שלנו לגרום לזה שיקרה? זה צריך לעמוד בסדר העדיפויות מהצד שלנו, שהרי כל השרים שלנו מגיעים הנה אז למה לבריטים להתאמץ? חלק גדול מהסחר עם ישראל הוא גם בידע, ואני מסייע ביצירת קשרים שיאפשרו יבוא ויצוא בין המדינות, שכיום זה עולם הטכנולוגיה אחד מענפי היצוא הגדולים בארץ היה לי הכבוד לשמש גם כממלא מקום הנספח מסחרי בשנה הראשונה עד שהגיע הנספח. הנספח המסחרי, מירון הכהן ואני כפופים לשני משרדים שגם בארץ לא מסתדרים באופן יוצא מן הכלל… ביבי ואולמרט הם אינם ידועים כידידים… ושנינו אאוטסיידרים במהות שייכותנו לשגרירות.
יש לך פרוייקטים שאתה עובד עליהם?
הנישה שלי היא לעזור לממשלה בתוכניתה לגייס 400 מיליון יורו באירופה למטרת מימון הממשלה דהיינו: הגירעון. הממשלה מוציאה כסף, הכנסות ממסים לא מספיקות, ולכן נוצר מחסור. כיצד ממלאים את הכד הזה? מגייסים כסף.
מי הולך להשקיע במדינת ישראל?
הרבה מאוד גופים. אנחנו משלמים למשקיעים רבית של מעבר לארבעה אחוזים לשנה, ביורו. מה לדוגמא עושה הבונדס? מגייס כסף עבור מימון פעולותיה של ממשלת ישראל. הבונדס מציע 5.25 אחוז על הפאונד ועל הדולר קצת פחות.
אם כך למה להשקיע בממשלה ולא בבונדס?
ההבדל גדול. הרבית במניית הבונדס יותר גבוהה, אבל היא לא סחירה. חלק גדול מהמשקיעים אינו יכול לקנות מוצר שלא ניתן למכור או לממש אותו. הם חייבים לקנות מוצר סחיר, שבאופן טבעו מחירו נמוך יותר.
ממשלת ישראל מנפיקה מניות לחוב שלה?
אגרות החוב של ישראל רשומות ברובן בבורסה של לוקסמבורג ונסחרות בין בנקים. כל אחד יכול להיכנס לכל בנק ולרכוש איגרות חוב של ממשלת ישראל.
מדוע לא מגייסת הממשלה ישראלים עשירים החיים בחול?
כי זה לא מיועד להם. המטרה היא למשוך אפיקי השקעה חיצוניים גדולים לישראל, ולפתוח אותה כמדינה להשקעה. עד היום גייסה הממשלה, ללא ערבויות אמריקאיות, כ-2.5 מיליארד דולר בתשע השנים האחרונות (כ-500 מיליון דולר בשנה האחרונה).
מה נחשב היום כלהיט להשקעות בישראל?
נחלק את זה לשניים. בהשקעות בבורסה ובהשקעות ריאליות. בבורסה רוב המשקיעים יבחרו את אחת משש שבע החברות הגדולות. החל מטבע, בנק לאומי, בנק הפועלים, כימיקלים לישראל, מכתשים-אגן ובזק. בהשקעות הריאליות לא תמצאי הרבה יהודים בריטיים,שיש להם השקעה אחת גדולה כמו דיוויד לואיס בעל רשת בתי מלון, או ברנרד שרייר. ליהודים אנגלים שמופיעים ברשימות אלו ואחרות של עשירי עולם יש צ’ריטי בישראל, אבל לא עסקים והשקעות. אם תשאלי אותם אם הם משקיעים בישראל הם יגידו ‘יש לי דירה בישראל’. זה נחמד, אבל זו לא השקעה.
מדוע זה כך?
למי שנותנים תרומה, לא יכולים להשקיע בו, לצורכי השקעה עיסקית נושאת רווחים. אם המסר המועבר הוא שישראל במצב רעוע מבחינה כלכלית וביטחונית מדוע שאשקיע בישראל? שני המסרים האלה לא הולכים ביחד. אם אותו עשיר במקום לשים בצ’ריטי 50 אלף פאונד, מה שנותן אולי מקום עבודה אחד לבן אדם היה שם 20 מיליון פאונד הוא היה יוצר 500 מקומות עבודה. הבעייה בישראל זה לא חוסר האוכל אלא האבטלה.
האם הביקורים של שר האוצר בלונדון משפיעים על משקיעים זרים?
הזמנתי את ביבי בינואר לארוחת צהריים עם משקיעים זרים, ושלושה ימים אחכ היו שני אירועים: 1- המדינה מכרה מניות בנק לאומי במיליארד ¤ בערך. 2- מריל ינץ’ הפיצה מניות של מכתשים אגן ב-200 או 300 מיליון דולר. קיבלתי טלפונים מאנשים שהשתתפו בארוחה שאמרו שבפגישה עם ביבי הם נחשפו לרעיון קניית המניות הללו, ולכן רכשו אותן.
האם כל כנס או אירוע מוביל להגדלת ההשקעות בישראל במאות, מיליוני דולרים?
אני בטוח בזה, אבל האם ניתן להוכיח את זה במספרים? יתכן שיש גורמים משפיעים למשל, במידה ותוכנית ההינתקות לא תצליח, ואז הכול ירד לטימיון.
