קפריסין מוכרת לנו כמדינה הידידותית הקרובה ביותר לישראל, אבל בשבועות האחרונים האי הקטן הזה הצליח לזעזע את כל השוק העולמי. כיצד אי שבו מתגוררים רק כ-1.1 מיליון תושבים והתוצר הלאומי שלו הוא כ-18 מיליארד דולר (פחות מעשירית מהתוצר של ישראל) מעורר בעיות כה גדולות?
הסיפור של קפריסין דומה מאוד למקרה של איסלנד – אי קטן עם הרבה בנקים שלקחו פיקדונות מתושבים זרים (בשני המקרים ישנן טענות לכספים רבים מרוסיה) בלי לשאול יותר מדי שאלות והצמיחו ענף בנקאות גדול ומשגשג. אבל הבנקים האלה היו צריכים לשלם ריבית על הפיקדונות, ובכדי לעשות זאת, היו צריכים להלוות את הכסף ללקוחות ישירים או באמצעות אגח. זה הדמיון בין שני האיים.
השוני הוא שאיסלנד אינה חלק מהאירו ואילו קפריסין הצטרפה למטבע האחיד בדיוק בשנה שבה איסלנד הכריזה על כינוס נכסים. באיסלנד הממשלה נכנסה לנעליים של הבנקים, אבל בפועל ביטחה רק את כספיהם של המקומיים וכל זאת במחיר מאוד גבוה של הפיכת המטבע ללא סחיר, פיחות בעשרות אחוזים והנהגת מגבלות קשות על תנועות הון, שחלקן קיימות עד היום. אך יש עדיין לקוחות רבים, כמו חלק ניכר מהרשויות המקומיות שאנו גרים בהם, שהפסידו כסף באיסלנד משום שהם לא קיבלו את הפיקדונות שלהם בחזרה. לקח מעניין שכדאי ללמוד מכך, הוא שמי שמשלם לך ריבית גבוהה על פיקדונות, לא עושה את זה מטוב לב אלא כפיצוי על הסיכון הנוסף שאתה לוקח, ולכן, חשוב להבין שפיקדונות בבנקים שונים הם לא מוצר זהה בהכרח.
פנייה לאח הגדול
קפריסין הייתה צריכה גם היא להלאים את שני בנקים הגדולים שבה, אבל אם המדינה תעשה זאת היא תפשוט את הרגל. לכן הם פנו לאח הגדול, האיחוד האירופי, וגם ל-IMF (קרן המטבע הבינלאומית) שיצילו אותם. לאלו מכם ששואלים מדוע לא לתת לבנקים ליפול ולבנות חדשים, ניתן לענות בקצרה שכמה שזה נורא, הכלכלה והבנקים הם כלים שלובים, ולאור הרצון שלנו לא לקבל משכורת יומית במזומן ולא לשלם במזומן בלבד, אנו נמצאים במצב שבו לא ניתן להפעיל את הכלכלה בלי הבנקים החשובים שלה. ניתן לסגור בנקים שוליים מבלי לפגוע בכלכלה, אבל לא בנקים שמחזיקים יותר מ-5% ממשקי בית ועסקים.
המקרה של קפריסין שונה מאלה של מדינות ה-PIGS (פורטוגל, איטליה, יוון וספרד), שכן, לממשלת קפריסין אין חוב חיצוני ענק, כמו ליוון לדוגמה. בנוסף, הבנקים לא גייסו כספים באמצעות אגח, כפי שקיים ברוב מדינות האיחוד, ולכן לא ניתן היה לבצע תספורת למחזיקי האגח, כמו שעשו ביוון (ועושים בחברות בישראל ובעולם). לכן, כאשר שרי האיחוד הגיעו לשאלה איך הקפריסאים ישתתפו בתשלום החשבון שהם בישלו, עלה הרעיון של מיסוי פיקדונות, שבסופו של דבר נדחה פה אחד על ידי הפרלמנט הקפריסאי, והגענו למצב שהבנקים בקפריסין היו סגורים עשרה ימים. בינתיים, הפרלמנט העביר מספר חוקים, כך שיתאפשר לבצע מהלך שונה לגיוס הסכום החסר לתכנית החילוץ של קפריסין.
לא עושים לייק ללייקי בנק
כפי שזה נראה כרגע, כל מי שהחזיק בפחות מ-100,000 אירו בבנק בקפריסין – מצבו בסדר, חוץ מזה שהוא לא ממש יכול לעשות שימוש בכסף בשל המגבלה על משיכה של 300 אירו ביום, בנוסף למגבלות שונות על שליחת כספים לחוץ לארץ. מנגד, למי שהיה לו יותר מ-100,000 אירו – ברור שחלק מהכסף שלו יומר למניות בבנק שבו הוחזק הכסף עם הפסד מיידי של כ-40% מהסכום. הבנק השני בגודלו בקפריסין, לייקי בנק, ימוזג לתוך הבנק הגדול בקפריסין, בנק אוף סייפרוס, שאליו יועברו הלקוחות שהיה להם פחות מ-100,000 אירו. אלה שהיה להם יותר, ייאלצו להישאר עם הבנק הבעייתי (לייקי) וייקח להם זמן רב עד שיראו את הכסף (הם יכולים לשאול את אלו שהפקידו כסף בבנקים באיסלנד כמה זמן זה ייקח…).
אז מדוע המקרה של קפריסין השפיע על האירו ועל השוק העולמי בכלל? הרי מדובר בסיפור קטן של כ-15 מיליארד אירו, שאינו משמעותי כמו החוב של איטליה, לדוגמה, העומד על טריליון אירו. הסיבה היא בגלל התקדים שנוצר – זו הפעם הראשונה שבעלי פיקדונות בבנקים משתתפים בהסדר ולא רק מחזיקי המניות ואגח, כפי שקרה עד היום. מכאן השאלה, האם אתם צריכים להתחיל לחשוש לפיקדונות שלכם? על כך בפרק הבא…
*הכותב הינו כלכלן ויועץ פיננסי. ניתן ליצור עמו קשר במייל: moshe@alondon.net
** האמור בסקירה זו אינו מהווה הצעה ו/או ייעוץ המתחשבים בנתונים ובצרכים מיוחדים של כל לקוח, לרכישה ו/או ביצוע השקעות, פעולות ו/או עסקאות כלשהן ואין בו משום המלצה ו/או חוות דעת ו/או תחליף לשיקול דעתך העצמאי.
