המלחמה בלבנון גרמה לטלטלה עזה במערכת הפוליטית בבריטניה. שתי המפלגות הגדולות נקלעו בעטייה לסחרחורת, וכל פוליטיקאי המכבד עצמו מצא לנכון להביע דעה על המתרחש. במפלגת הלייבור ביקשו חברי פרלמנט רבים לערוך לינץ’ במנהיגם על כך שלא טרח לקרוא להפסקת אש מיידית. אולם כמו תמיד, גם קולם נדם לאחר שיצאו לחופשת הקיץ המסורתית. הם אולי ינסו להציב לו מארב בועידת המפלגה השנתית, אך לא נראה כי בסתיו יהיה מי שיזכור את העימות. יש להניח שבקורתו של ג’ק סטרו לא הייתה נשמעת, אם לא היה נבעט מן הפוריין אופיס בקול רעש גדול.
האופוזיציה השמרנית הפתיעה. דויד קמרון הצטרף מיד למחנה התגובה המוגזמת עליה ניצח ויליאם הייג, שר החוץ בממשלת הצללים. דווקא בקרב המפלגה בה יש לישראל תמיכה מסורתית, נמצאו מעטים שהצדיקו את התגובה של צהל. עבור ישראל עצמה הייתה זו הזדמנות פז לזהות את חבריה האמיתיים באיים הבריטים. המסקנה אינה מעודדת. אולם נחמתה הגדולה היא שדווקא העומד בראש המדינה השכיל להבין שאסור לאפשר לחיזבאללה לצאת מן המערכה כשידו על העליונה.
האחד והיחיד והוא עדיין ב-NO.10
טוני בלייר הוכיח את עצמו פעם נוספת כמדינאי משכמו ומעלה. לא משום שנראה כמי שתומך בישראל, אלא משום שהתעלם מן ההיסטריה שפשטה במפלגה ובעיתונות, וראה לנגד עיניו את האינטרס הצרוף של העולם החופשי. בלייר גם ידע שלא היה טעם להטיף להפסקת אש מוקדמת כאשר התנאים לא הבשילו בשטח. בניגוד לחבריו, הוא הבין את ההשפעה ההרסנית של הציר האיראני-סורי וידע לערוך את החיבור המובן מאליו בין חסן נסראללה לבין מפקדות אל קאעידה על גבול פקיסטן-אפגניסטן. אבל בלייר יגיע בקרוב למזרח-התיכון ויבקש מישראל לפרוע את השטר הפוליטי בחזית הפלסטינית. כמו ביל קלינטון בשעתו, גם הוא ירצה להיפרד מהשלטון עם הישג בינלאומי. לשם כך הוא ינסה להפשיר את הקרח בין ירושלים לרמאללה וידרוש מהממשלה הישראלית להידבר עם אבו מאזן, להפסיק את בניית ההתנחלויות ולהקל על המעברים במחסומים. בלייר ירכך גם את עמדתו ביחס למשא ומתן עם ממשלת החמאס. במידה רבה הוא יהיה שליחו של ג’ורג’ בוש באזור ויותר מכל דבר אחר הוא יעיר את ישראל מחלום התעתועים של הנסיגות החד-צדדיות.
עם האקדח לרקה
המנהיג הבריטי יודע גם עם מי יש לו עסק בבית. חשיפת הקשר להפיל מטוסים אמריקאים בין לונדון לבין ניו-יורק חיזקה אצלו את הנחישות להילחם בטרור המוסלמי בעודו מאריך את שהותו בדאונינג סטריט ככל האפשר. בלייר הוא האחראי הישיר להפקרות השוררת זה כמעט עשור בנמלי בריטניה, ואת טעויותיו הוא מבקש לתקן. אחת מהן הייתה למנות לשר הפנים את ג’ון ריד, במקום קודמו, צ’ארלס קלארק הלא יוצלח. השנייה היא להעניק למשטרה גיבוי מלא גם לאחר פאשלת הפשיטה על שכונת פורסט גייט.
אבל את בלייר צריכה להדאיג התגובה המוסלמית לחשיפת המזימה כמו המזימה עצמה. מועצת החכמים המוסלמית פרסמה גילוי דעת בה היא קוראת לממשלה לשנות את מדיניות החוץ שלה אם ברצונה להוציא את הרוח ממפרשי הטרוריסטים. במלים אחרות אותם פוליטיקאים וראשי מסגדים דורשים לשעבד את הפוליטיקה המזרח תיכונית הבריטית לגחמות של מחבלי ה-7/7 ודומיהם. הסחטנות הזאת אפילו עוררה את שאט נפשם של פרשנים ופוליטיקאים כאחד, והיו כאלה התוהים האם אכן יש מוסלמים מתונים בתחומי הממלכה. אחרי הכול, כמה מדובריהם טענו בטיפשותם, כי מעשי ישראל בלבנון דרבנו את המתאבדים החדשים – כל זאת כאשר כל אחד יודע שהקשר שנמנע קרם עור וגידם במשך כמעט שנה, כאשר רבים מהם לא ידעו אפילו היכן למצוא את לבנון על המפה.
צדיק נוסף בסדום
והנה מישהו שכן הבין את צהל במהלך הקיץ החולף, אולם דבריו לא זכו לתשומת לב ראויה. הגנרל מייק ג’קסון, רמטכל העל של הצבא הבריטי, לא היסס לטעון כי למרות שהוא מצר על הנפגעים הלבנונים, הרי שאהדתו נתונה לישראלים. כל זאת משום שלאנשי החיזבאללה הייתה טקטיקה מכוונת להתחבא בתוך האוכלוסייה האזרחית בעודם משגרים רקטות לגליל. החייל הבריטי הבכיר ביותר מכיר זאת ממלחמות קודמות, אולם הוא רואה גם כיצד פיקודיו חשים זאת על בשרם בעיראק ובאפגניסטן.
סערה בכוסית ויסקי
מה שהקפיץ את הבריטים יותר מכל (אפילו את הוד מעלתה, שרת החוץ המוזרה מרגרט בקט), הייתה העובדה שפצצות אמריקאיות, הידועות בשם מכסחות הבונקרים, עשו את דרכן מארצות-הברית לישראל תוך עריכת חניית ביניים בשדה התעופה של גלזגו. לכמה חברי פרלמנט סקוטים היה זה מעשה שלא יעשה, והם עודדו הפגנות מחאה מחוץ לבית הנתיבות. את ישראל הפרשה כולה האירה באור שלילי והציגה אותה כמי שסמוכה על שולחנו של הפטרון הגדול, לשרותיו הזדקקה גם כאשר נלחמה נגד ארגון קטן.
אבל הבריטים לא נפלו מהכסא כאשר חיילי צהל תפשו משקפות בריטיות לראיית לילה שהיו בשימוש החיזבאללה ונתגלו בתעלותיו. משקפות אלה הועברו, בשעתו, לשימוש איראן – בהנחה שהן משמשות את האייטולות במלחמתן נגד מבריחי האופיום מאפגניסטן. הרבה נאיביות יש בלונדון ויש לקוות כי היא לא תעבוד שעות נוספות בכל מה שקשור לתוכנית הגרעין של טהראן.
המחאה שהתביישה
המלחמה בלבנון העניקה לג’יהדיסטים הזדמנות נוספת להשתלט על רחובות מרכז לונדון ובשלושה סופי שבוע הם התנחלו בכיכר טרפלגר. בהפגנות צעקו פעילים מוסלמים ואנשי שמאל כולנו חיזבאללה! ותלו את דגליו הצהובים של הארגון מול בניני הפרלמנט מתחת לאפם של השוטרים. כמה מהדוברים קראו למחוק מן המפה את הכתם הציוני. מנגד, יזמה הקהילה היהודית מפגן תמיכה בישראל ובחרה לערוך אותו במקום הנידח ביותר בעיר בתחום בית הספר היהודי JFS בפרבר קנטון, הרחק מעינה של התקשורת. האם העצרת הבאה תתקיים על סיפונה של אונייה בים הצפוני?
ישראל היזהרי, ליברפול מאיימת!
שעור קצר בצביעות נקבל במנצ’סטר בסוף החודש, במהלך ועידת מפלגת הלייבור. התנועה נגד נשק גרעיני (CND) יחד עם ‘הקואליציה נגד המלחמה’, תערוך אסיפת מחאה תחת הכותרת: לא ל’טריינד’ ולא להתקפה נגד איראן. המוחים מתנגדים באותה נשימה על החלטת הממשלה לחדש את נשק ה’טריידנט’, ולכל אופן של איום על איראן בשל התחמשותה הגרעינית. במלים אחרות: אייטולות אטומיות כשרות, אך לא בריטניה מגורענת.
ונישאר בצפון. בליברפול השכנה מפעפעת מחאה אחרת. עובדי המספנות המקומיות שפוטרו מעבודתם מוחים נגד ההפצצות חסרות ההבחנה של ישראל בלבנון ולזוועות שמבצעת ישראל נגד הפלסטינים בעזה. הביקורת שלהם מופנית לטוני בלייר שהעניק לישראל צ’ק פתוח, ולתגובות האיטיות מדי של האיגודים המקצועיים בבריטניה על הקמת חומת האפרטהייד בגדה המערבית. המובטלים מזכירים כי בשנות ה-30 אותם איגודים לחמו נגד הפאשיזם במלחמת האזרחים של ספרד והנהיגו את החרם על דרום-אפריקה, והם שואלים: מדוע שלא נחרים גם את ישראל הגזענית, הברוטאלית והיהירה?
קצרצרים…
****יש ערוץ טלוויזיה מוסלמי בבריטניה ובסוף אוגוסט הוא אירח את מוחמד מהטיר, ראש ממשלת מלזיה לשעבר. האיש, שמעולם לא הסתיר את דעותיו האנטישמיות, קרא להחרים את הדולר האמריקאי, כינה את טוני בלייר פודל והבטיח כי לעולם לא ילחץ את ידי קונדוליסה רייס. בסוף הראיון שאלה אותו העיתונאית כיצד הוא רואה את הפתרון הסופי בפלסטין ומהטיר השיב:נסיגה מהשטחים, השבת הפליטים לבתיהם ועריכת בחירות בה יוכלו הערבים לנצח ולשלוט במדינה. ומי הייתה המראיינת? איבון רידלי שב-2001 נלקח כבת ערובה על ידי הטאליבן באפגניסטן ולאחר שחרורה החליטה להצטרף לשורות האיסלאם.
