לפני פחות מ-20 שנה, כשאנדרה וילאס בואס היה כמעט בן 17, הוא גילה לתדהמתו שבאותו בניין דירות בפורטו בו הוא חי עם משפחתו, מתגורר גם סר בובי רובסון המנוח, מאמן פורטו והמנג’ר לשעבר של איפסוויץ’, ניוקאסל, איינדהובן, ברצלונה ונבחרת אנגליה. הנער וילאס בואס אומנם המתין למאמן האנגלי בחדר המדרגות כאחרון מלקטי האוטוגרפים, אך כאשר נפגשו מבטיהם, הוא הציג עצמו וביקש לשוחח עם רובסון על היתרונות והחסרונות של השיטות הטאקטיות הנהוגות בעולם בכלל ובפורטו בפרט. רובסון הג’נטלמן הקשיב, הגיב ושוב הקשיב – וכשהגיע למשרד באותו יום, צירף את וילאס בואס רשמית למחלקת המשקיפים והמנתחים (Analysers) של המועדון הבכיר.
בובי רובסון, שהלך לעולמו ב-2009, עזב את פורטו ב-1996 כאשר באמתחתו שתי אליפויות וגביע פורטוגלי אחד. הילד וילאס בואס נשאר בעיר היקב הצפונית עד 2011. אבל מי שהכיר אותו מקרוב והיה ער לסגולותיו והתפתחותו המטאורית, לא הופתע לגלות אותו נכנס לנעליים הענקיות הללו, של מאמן בפורטו, כבר ב-2010, בגיל 32. והוא לא סתם נכנס. הוא הסתער. בעונה היחידה שלו בדרגאו הוליך המאמן הצעיר את פורטו לארבעה תארים, שיא מועדון. בנוסף לאליפות פורטוגל, לגביע המדינה ולסופרקאפ, הוא אף הניף עם הכחולים-לבנים שלו את גביע הליגה האירופית 2011, והיה בכך למאמן הצעיר ביותר בהיסטוריה הזוכה במפעל של אופא.
אם נוסיף לרקורד הסנסציוני הזה את עובדת שירותו והשתלמותו של וילאס בואס כעוזרו של האורקל הפורטוגלי, ז’וזה מוריניו, בצ’לסי ובאינטר, יהיה אולי פחות מפתיע לגלות שמעסיקיו בפורטו הכניסו לחוזהו סעיף העברה (של מאמן!), וידעו בדיוק מה הם עושים. מיד עם תום העונה הפנומנאלית של פורטו בהדרכת וילאס בואס, הוא נמכר, פשוטו כמשמעו, לצ’לסי בעבור 15 מיליון אירו – עוד שיא.
אנדי וורהול טען שלכל איש ציבור על פני האדמה נכונו 15 דקות תהילה. חודשים ספורים אחרי הגיעו לסטמפורד ברידג’, תמה בוודאי וילאס בואס אם אצלו לא מדובר אומנם ב-15 שנים של פרסום לוהט, אבל שהן בדיוק הסתיימו. כל ההצלחות הקודמות לא עמדו לצעיר הפורטוגלי בבואו אל הגשר. הוא כשל במערכת יחסיו עם ההנהלה והשחקנים, שגה בטאקטיקות הניהול שאימץ, נכנס לנתיבים חד-סטריים של עימותים ועקשנות, וכל אלו אף תרמו לכישלון הקריטי מכולם – מבחן התוצאה. צ’לסי דשדשה, עמדה בסכנת אובדן יוקרתה ומקומה בליגת האלופות ושידרה מצוקה מחדר ההלבשה. וילאס בואס שילם את המחיר. אחרי 256 ימים בלבד בברידג’, הוא פוטר. הקריירה המזהירה ספגה נוקאאוט ראשון.
אולם, אם תסרקו היום את מפת לונדון, ו/או תתבוננו בטבלת הפרמיירליג, תגלו שאנדרה וילאס בואס חי, קיים ובועט, בשיא המרץ, כמנג’ר התרנגולים של טוטנהאם הוטספר.
למעשה, זוהי כבר עונתו השנייה בווייט הארט ליין, ואשתקד הוא אומנם לא הצליח להביא את טוטנהאם לליגת האלופות, אבל לא רק שהתרנגולים סיימו במקום החמישי, למרות שהם איבדו את לוקה מודריץ’ ואפאל ואן דר וארט היצירתיים והמנהיגים, אלא שווילאס בואס שרד עונה שלמה בליגה הבכירה בעולם, לא ספג שום ביקורת, לא השמיע שום ציטוט שנוי במחלוקת, ועוד קיבל בקיץ אשראי רב וממון נכבד כדי לנסות להוביל את התרנגולים לפסגות חדשות. והנה, שבועות ספורים לתוך העונה, טוטנהאם ו-AVB (כינויו המורכב מראשי תיבות שמו) נושמים אוויר הרים צלול כיין בצמרת הליגה, ומסתכלים קדימה בציפייה, אמונה ותקווה, וכל זאת, דווקא אחרי שהנכס הגדול ביותר שלהם ושל בריטניה בת זמננו – גארת בייל – יצא לרעות בשדות זרועי האירו של ריאל מדריד.
אז מה קרה לפורטוגלי בין מערב לונדון לצפונה? מה הוא צרך בזמן נסיעתו על ה-North Circular? איך מבצעים תפנית שכזו, מתהומות האבטלה למרומי הטבלה? היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? התשובה היא חיובית. כנראה שאחד היתרונות הגדולים של מנהל צעיר, גלום בגמישות המחשבתית שלו, בעידן האחרון שלפני הקיבעון. לווילאס בואס היו כל הסיבות להיקלע למשבר, לרחמים עצמיים, לגישה של העולם כולו נגדי ולא מבינים אותי ולהתחפרות במדיניותו ועקרונותיו.
אבל במקום זאת, האיש המפוכח והמוכן לשינוי החליט לקבל את רוע הגזירה ובעיקר לנתח אותה. הוא לחץ רענן, הודה בטעויותיו ונשבע ללמוד מהן. הוא רק לא ידע כמה מהר תיפול בידיו ההזדמנות ליישם את הלקחים.
טוטנהאם נתנה ל-AVB צ’אנס והיא לא מצטערת לרגע. הילד הצנוע מפורטוגל – שסבתו נולדה וגדלה בסטוקפורט לפני שהיגרה לפורטו כדי לפצוח בעסקי יקב, ולכן גם האנגלית השגורה בפיו עולה עשרות מונים על זו של המיוחד (שהתחיל כמתורגמן של בובי רובסון בברצלונה) – עשה פניית פרסה. במקום לרדות בכוכבים ולחולל מהפכות בזק, הוא עמל על יצירת הרמוניה במועדון בינו לשחקנים, להנהלה ולכל אנשי הצוות, מראשון הגננים עד אחרון המנקים. במסע לארהב אשתקד, הציע AVB שכל הקבוצה, על כל ספיחיה, תסעד ביחד, ואף שילם את החשבון מכיסו.
המנג’ר הנוכחי של טוטנהאם יהיה החודש (10/17) בן 36 בלבד. הוא עדיין אחד המאמנים השולטים בעולם בתחום הסקאוטינג, המדוקדק על כדורגלנים מכל רחבי תבל. זה איפשר לו למצוא ולהביא את פאוליניו הברזילאי, מי שכנראה עומד להיות אחת ההברקות הגדולות של שוק הקיץ באנגליה. וילאס בואס למד גם את ערכה של עבודת צוות: הוא ביקש את מינוי פרנק באלדיני מרומא למנהל מקצועי וקטף בעזרתו פרי ראשון עסיסי בדמות נחיתת כריסטיאן אריקסן ואריק לאמלה ב-Seven Sisters. הוא טווה מערכת יחסים של כבוד ושיתוף עם היור דניאל לוי, ולכן יכול לעבוד היום בשלווה, מבלי להתבונן כל הזמן מעבר לכתפו.
AVB אינו גאון או קוסם. רק איש מקצוע חרוץ ומיומן, שהוכיח שהוא אף מסוגל ללמוד תוך כדי תנועה. אף אחד לא מבטיח מעתה לטוטנהאם גן של שושנים, אבל אם ניצני השינוי המבורך ימשיכו לנבוט ולפרוח דווקא אחרי החלל שהותיר לכאורה בייל, אזי גם שמו הלא קונבנציונלי של וילאס בואס עשוי ביום מן הימים להיאמר בנשימה אחת עם בילי ניקולסון, טרי ונבלס, דני בלנשפלאואר, ג’ימי גריבס, גלן הודל, פול גאסקוין וגארי לינקר.
