בזמן שאתם קוראים את השורות האלה, אולי כבר החמצתם את הרכישה האחרונה של אמירות הטרור קטאר. לאחרונה הצליחו שלטונות דוחא להניח את ידם על מחצית ממלון סבוי בלונדון, שהיה עד כה בבעלותו של בנק לוידס. יש להניח שבחודשים הבאים יפלו ברשתה של נסיכות המפרץ נכסים נוספים המהווים חלק בלתי נפרד מקו הרקיע של הבירה האנגלית.
אם ציפינו שראש הממשלה יטיף מוסר לאמיר תמים בין חאמד אלתאני (בתצלום הקטן למעלה), כשביקר בדאונינג סטריט, הרי שנכזבנו. למרות שדיבר גבוההגבוהה בפרלמנט על הצורך לשוחח גלויות עם אורחו על תמיכתו בטרור, לא העניק דיוויד קמרון את הרושם שבשיחתם הפרטית הוא אכן עשה זאת. להפך, בריטניה עשתה כל שביכולתה כדי לרצות את השייח, וביקורו כלל גם לינה בארמון ווינדזור ומסע בכרכרה עם המלכה באסקוט. כל זאת, למרות שבחודשים האחרונים נערמו ידיעות רבות המעידות על תמיכתה של קטאר בארגון גבהאת אל נוסרה, בגיהאדיסטים הלוחמים בבנגאזי ואפילו בארגון המדינה האיסלאמית. על התמיכה הגלויה בחמאס ובאחים המוסלמים מיותר להוסיף מילה. גם התקשורת שתקה במהלך הביקור. להוציא מפגינים ישראלים מחדר המצב של ארגון הגג של הישראלים בבריטניה, אגיב, שלבשו כתום וערכו מצעד משגרירות קטאר דרך ווייטהול ועד מגדל שארד, לא נרשמו כל פעולות מחאה. ההתפלשות הבריטית לרגלי האמיר הייתה מביכה בכל קנה מידה.
מי שרוצה לקבל מושג על הקשר של האמירות לגיהאד הגלובלי יכול להתעניין בברנש קיצוני בשם עבדול רחמן אלנועיימי, מיליארדר קטארי המואשם על ידי ארצות הברית בהעברה של כ1.25 מיליון פאונד מדי חודש לארגון אל קעידה. האמריקאים לחצו, ובריטניה הקפיאה את חשבונות הבנק שלו בלונדון. האיש מקורב למשטר וידוע כמי שהעביר כספים גם לשבאב בסומליה ולארגוני טרור בתימן.
מיליבנד על הכוונת
מנהיג מפלגת הלייבור אינו זוכה לאחרונה לרגעים רבים של נחת, והעיתונות השמרנית מנצחת על תזמורת קולנית למדי בניסיונה להוכיח לציבור שהאיש אינו ראוי לעמוד בעוד חצי שנה בראשות הנהגת המדינה. עמדתו כלפי המלחמה בעזה והובלת הדיון הפרלמנטרי על הכרה במדינה פלסטינית הפכו אותו גם לאויבו המר של המחנה הפרוישראלי. השחקנית מורין ליפמן, המאמי הבלתי רשמית של הקהילה היהודית, טרחה לפרסם מאמר נגד אד מיליבנד, שבו היא הודיעה כי לראשונה זה חמישה עשורים לא תצביע עבור הלייבור. אולי אזכיר לך, כתבה ליפמן, שאיש לא חפר מנהרה שהובילה לדובר או שיגר רקטות לקובנטרי, ובכל זאת, חשבנו שיש לנו זכות לפרק לעיראק את הצורה. המסקנה: חוק אחד לישראלים וחוק אחר לשאר העולם. ליפמן הוסיפה, כי מיליבנד בחר ברגע בגרוע ביותר לתמוך בפלסטינים, כאשר הטרור המוסלמי משתולל במזרח התיכון ועסוק בעריפת ראשים של אזרחים בריטים. לדבריה, אם יהודי אחד היה מעורב באחד הפיגועים האלה, בבריטניה היו מתרחשים אירועים דומים לליל הבדולח.
עוד גילתה ליפמן, שכאשר נפגשה לאחרונה עם מיליבנד, הוא הזמין את עצמו לארוחת ליל שבת בביתה. אולם, היא החליטה להשהות את ההזמנה, לא בגלל תמונתו המפורסמת שבה הוא נועץ את שיניו בכריך בייקון, אלא משום שמאז הוא נעץ את שיניו במשהו אחר – בישראל.
גם הפרקליט האמריקאי הידוע אלן דרשוביץ’ מצא לנכון לשפוך את מררתו על מנהיר הלייבור. לדבריו, מיליבנד הוכיח שאין הוא ראוי להנהיג את בריטניה וזאת בגלל הביקורת שמתח על הכניסה האחרונה של צהל לעזה. בכך, מאשים דרשוביץ, התעלם מיליבנד מ40 המנהרות שחפר חמאס ושדרכן התכוון להעביר מאות מחבלים לשטח ישראל. חרתה לו במיוחד הביקורת שהטיח מנהיג הלייבור כלפי קמרון, ושלפיה הפגין שתיקה נוכח הרג אזרחים פלסטינים חפים מפשע על ידי ישראל.
אחד משבעה
זה כבר לא נשמע מפתיע, אבל בסקר דעת קהל שנערך לאחרונה בבריטניה הסתבר, כי לאחד מכל שבעה בריטים יש תחושה חמימה כלפי ארגון המדינה האיסלאמית. אחד משבעה. לא מוסלמים, בריטים. לאחד מכל שמונה יש גם אהדה לחמאס ולחיזבאללה. רבים מהמזדהים הם צעירים מתחת לגיל 35, שמעריצים לפי הסקר את אומץ ליבם של הגיהאדיסטים. מתחת לגיל 25 התמיכה בדאעש גדולה אף יותר.
סוציולוגים ומומחים למדעי המדינה מבטלים את חומרת הממצאים. הם רואים בהם מעין קריאת תיגר על הממסד הפוליטי ומדיניות החוץ שלו. יש הרואים בכך גם הבעת ייאוש מהמוסדות הקיימים, כמו האיחוד האירופי. אחרים סבורים שתוצאות הסקר, שהקיף 2,000 נשאלים, מסבירות מדוע בכל שבוע עוזבים לפחות חמישה בריטים את מולדתם ומצטרפים לשורות הגיהאד בסוריה. באותה סוריה גם הולך וגדל מספרן של הבריטיות העוזבות את ביתן. אלו הפכו לחוד החנית של הארגון, שמינה אותן להיות אחראיות על צניעותן של הנשים בתחומי החליפות החדשה.
אמנסטי מגנה את ישראל
ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, שמקום מושבו בלונדון, פרסם דוח מרשיע בן יותר מ60 עמודים המאשים את ישראל בפשעי מלחמה במהלך מבצע צוק איתן ברצועת עזה. המסמך משפחות תחת ההריסות: התקפות ישראליות על בניינים מאוכלסים מתרכז בשמונה התקפות של חיל האוויר, שבהן נהרגו 104 בני אדם, 62 מהם ילדים ורק שבעה חמושים. הארגון גם מפנה אצבע מאשימה כלפי הארגונים הפלסטיניים הקיצוניים, ששיגרו אלפי רקטות ופצצות מרגמה לעבר שטחים אזרחיים בישראל, אך נמנע מלהזכיר במפורש את חמאס בשמו.
ממצאי הדוח מתבססים על עבודתם של שני עובדי שדה מקומיים, שאספו עדויות ראייה מתושבי עזה, וזאת משום שישראל אינה מתירה (ולא בחוכמה יתרה) לעובדי הארגון להיכנס לשטח הרצועה. הדוח מתאר על פני 49 עמודים כיצד עזבו תושבים בעזה את בתיהם כדי לגור אצל קרובי משפחה, שגם בתיהם הופצצו, וכיצד התקשו הורים לזהות את גופות יקיריהם שחולצו מבין ההריסות. אמנסטי אינטרנשיונל מכיר בעובדה שבארבעה מתוך שמונת המקרים המתוארים בדוח הופצצו מבנים שהייתה בהם נוכחות צבאית פלסטינית, אך אין הוא מקבל את הטענה כי הימצאותו של מחבל או מחבלים בבניינים מצדיקה את התוצאה של פגיעה בחפים מפשע והרג של משפחות שלמות. במקרים שבהם יש סכנה לפגיעה בבלתימעורבים, סבור הארגון, ראוי היה להימנע מהפצצה אווירית או לדחות אותה. הארגון מוסיף ואומר, כי בהתקפות שחקר לא היו אזהרות ישראליות באמצעות צלצולי טלפון, הפצת כרוזים או הטלת פצצות קלות במה שנקרא נוהל הקש בגג. מכאן הוא מגיע למסקנה, שמדובר היה במדיניות ישירה של הרג אזרחים בכוונה תחילה. פיליפ לותר, מנהל התכנית המזרחתיכונית בארגון, מכנה את מדיניות ישראל כחוסר התחשבות בוטה בחיי אדם, ומדגיש שתבנית הפעולה של צהל לא הותירה לקורבנות כל סיכוי לשרוד.
לדוגמה, מונה הדוח מקרה שבו חיסלה ישראל מחבל ליד ביתה של משפחת אבו גאמע. הבניין נהרס ו25 מיושביו נהרגו, בהם 19 ילדים. בהתקפה אחרת, תקף צהל בית בן שלוש קומות, שבו נהרגו 36 אזרחים, 18 מתוכם ילדים המשתייכים לארבע משפחות. ישראל לא סיפקה הסבר לכך, אבל אמנסטי אינטרנשיונל מודה כי הייתה להפצצה מטרה צבאית, אך הוא מקשה בעניין נחיצותה של הפעולה לאור מספרם הגבוה של ההרוגים.
כצפוי, ישראל הרשמית – בלונדון ובירושלים – הגיבה לדוח בכעס. גורמים רשמיים טוענים כי הדוח אינו אלא מכשיר תעמולה בידיו של החמאס, משום שאין הוכחות להאשמות שהוא מעלה וגם זהותם של הכותבים לא נחשפה. יתרה מכך, טוענים בירושלים, הדוח מתעלם כליל מרשת המנהרות שהקים חמאס ושבאמצעותן התכוון לחדור ליישובים בשטח ישראל במטרה לבצע פיגועים. שמונת המקרים שאליהם מתייחס הדוח נכללים ברשימה של 90 מקרים שצהל מקיים חקירה לגביהם.
ארגונים שונים לזכויות אדם טוענים, כי האיסור שמטילה ישראל על אנשיהם להיכנס לרצועה מריח כמו ניסיון להסתיר הפרות של החוק הבינלאומי, שאותן ביצע צהל. הם קוראים לשני הצדדים להעניק גישה לבית הדין הפלילי הבינלאומי כדי שזה יגיע לחקר האמת. הארגונים מאיצים בישראל לשתף פעולה עם המועצה לזכויות אדם של האום, גוף שבו חברות מדינות, שאין להן קשרים דיפלומטיים עם ישראל, ובינן לבין דמוקרטיה אין ולא דבר. עזה אינה מרפה – דוחות נוספים בדרך.
ניסיון להתנקש בחייה של המלכה?
האם השירות החשאי הבריטי חשף מבעוד מועד ניסיון להתנקש בחייה של המלכה אליזבת ביום הזיכרון לחלליה הצבאיים של הממלכה? המשטרה מסרבת להכריז על כך רשמית, אולם העיתונות הרבתה לעסוק בכך ואף היה עיתון רציני ששיבח אותה על שאזרה אומץ לצאת מביתה באותו יום ולהניח זר פרחים על מצבת הזיכרון בווייטהול. האופן הדרמטי שבו נעצרו חמישה גיהאדיסטים ברחבי אנגליה סמוך לאותו יום מוביל למסקנה הבלתי נמנעת כי חסידיו של ארגון המדינה האיסלאמית זממו לפגוע בטקס המלכותי. לכך מצטרף המתאבד הבריטי הראשון על אדמת עיראק בעידן הנוכחי. כביר אחמד, אב לשלושה ילדים מהעיר דרבי, שנכלא בעבר על פשעי שטנה נגד הומוסקסואלים, נהג ברכב עמוס בחומר נפץ אל תוך שיירה שיעית והרג שמונה בני אדם. פרט פיקנטי: אותו כביר גדל באותה שכונה ממנה בא עומר שריף, המחבל המתאבד שניסה לפוצץ את עצמו מול הפאב מייקס פלייס בתל אביב לפני למעלה מ11 שנה.
