מדריד, סוף שנות ה?80′, תקופה שבה מזכירה אלקטרונית היא מכשיר נחוץ ליד הטלפון. פפה, שחקנית מצליחה שלא הספיקה לענות לצלצול, רואה את הכפתור האדום מהבהב על המכשיר. ההקלטה חושפת הודעה לא נעימה מאיוון, בחיר ליבה, שהחליט לסיים את מערכת היחסים עימה אחרי 19 שנה.
כך נפתח המחזמר Women on the Verge of a Nervous Breakdown, שמגולל 48 שעות מבלבלות ומשעשעות למדי בחייהן של ארבע נשים שמאבדות שליטה ביחסיהן עם גברים: פפה (טמזין גריג) מנסה להבין למה איוון עזב אותה; לוסיה (היידן גווין), אשתו לשעבר של איוון, תובעת אותו על מה שעולל לה ב?20 השנים האחרונות; קנדלה (אנה סקלרן), חברתה הדוגמנית של פפה, מסתבכת בליל תשוקה עם טרוריסט חובבן; ומריסה (סלין היזלי), שמתכננת להתחתן עם קרלוס, בנו של איוון. בין כל אלה מחברים המספר, נהג מונית חובב ממבו, וסיר גדול של גספצ’ו (מרק עגבניות קר ומרענן).
המחזמר, שמבוסס על סרטו של פדרו אלמודובר מ?1988, עלה להרצה קצרה בברודווי בשנת 2011, אבל לא זכה להצלחה גדולה. קצת כמו דמויות הנשים בהצגה, גם ההפקה בווסט?אנד היא על סף. אין ספק שזה לא פשוט לעבד את הפראיות, התשוקה והצבעוניות האלמודוברית לבמה, ואכן, למרות הבמה הססגונית למדי, המחזמר מציג גרסה מרוסנת ואף חיוורת לעומת המקור.
משהו בהפקה הזו מרגיש עצור. אולי זו כמות הבלדות המוגזמת, ואולי למרות שטמזין גריג עושה את כל ההבעות הנכונות ומגישה כל פאנץ’ למופת, חסרה לה התשוקה הגדולה של הנשים האלמודובריות. הסבר אחר הוא שמשהו כנראה פשוט אבד בתרגום מספרדית לגרסה האמריקאית וממנה להתאמה לקהל האנגלי. לכן, עדיף כנראה לבלות ערב חמים בבית עם מרק עגבניות והדי.וי.די המקורי.
אך זה לא יהיה הוגן לומר שהערב אינו מהנה; המחזמר צבעוני ומצחיק, הטנגו והממבו סוחפים, ההפקה מספקת כמה קטעים נהדרים, והיידן גווין גונבת בקלות את ההצגה בתור האימא האקסצנטרית שלא תבחל באמצעים כדי לנקום. גם העיצוב המצועצע של שנות ה?80′ מעלה חיוך, שחציו נוסטלגי וחציו מה לעזאזל חשבנו לעצמנו.
