במהלך עשרות השנים האחרונות, מענק ההטבות תפח והממשלה הנוכחית החליטה לשים הגבלות; מהלך לא מפתיע, בהתחשב בעליית דמי ההשכרה בלונדון בכמעט שמונה אחוז בהשוואה לשנה שעברה.
מתגובות השרים במפלגה השמרנית עולה כי משפחות, השוכרות בתים ששוויים מיליון פאונד, דורשות הטבות של למעלה מ-100 אלף פאונד בשנה, עבור שכר הדירה הגבוה שלהן. שר האוצר, ג’ורג’ אוסבורן (בתמונה למעלה), הציע להציב מגבלה של 26 אלף פאונד, למרות שהמשפחות הגדולות כנראה תקבלנה סכומים החורגים מכך, על בסיס פרטני.
צעדים אלה גרמו לזעם מצד פוליטיקאים ובעלי בתים, וכמו תמיד, כשמדובר בענייני נדלן, לונדון הייתה ותישאר בראש הדיון. ראש העיר, בוריס ג’ונסון, שידוע בפליטות פה, הזהיר בשנה שעברה מפני טיהור אתני נוסח קוסובו, אם משפחות עניות החיות במרכז לונדון יפונו לאיזורים זולים יותר בפרברים. זה כמובן מגוחך ומעליב.
סקר שערך איגוד בעלי הבתים הלאומי (ה-NLA) מצא כי 58 אחוז מבעלי הבתים הפרטיים מתכננים לצמצם את מספר הנכסים שהם משכירים לדיירים בעלי זכאות להטבות דיור. 90 אחוז מהם מתכננים לעשות זאת במהלך השנה וחצי הקרובות וכשליש טענו כי יפסיקו באופן מיידי. נושא אחר שמציק לבעלי הבתים הוא כי ההטבות לא ניתנות להם באופן ישיר, אלא לדיירים. זה אומר שאם הדייר לא יעביר אותן הלאה, בעל הבית יפסיד כספים ובסופו של דבר ייאלץ לפנות את דייריו בשל אי-תשלום שכר דירה.
תשעה מתוך עשרה בעלי בתים הצהירו שהם לא יוכלו להרשות לעצמם להפחית את שכר הדירה כדי לשקף את ההפחתה בהטבות, זאת בשל פירעון משכנתאות ועלייה בעלויות השוטפות. אף על פי כן, אני חושבת שזה כלל לא נכון. המערכת כבר מזמן מאפשרת לבעלי הבתים לנצל זאת ולסחוט כספים, גם ממשלמי המיסים, משום שהמדינה אינה יכולה לעמוד במענק הטבות הדיור השנתי, וגם אינה צריכה.
יור ה-NLA, דיוויד סאלסבורי, אמר כי מגזר השכירות הפרטי ממלא תפקיד משמעותי ההולך ועולה במתן דיור למקבלי הטבות דיור בבריטניה. הממשלה מיישמת קיצוצים, שעל פי הסקר, ככל הנראה יגרמו לעלייה במספר האנשים הנאבקים לשלם את שכר דירתם. ה-NLA מאמין שקיים סיכון שמדיניות הממשלה תגרום לכך שיהיו פחות נכסים זמינים להשכרה עבור משפחות במצב רגיש מבחינה כלכלית, בייחוד כשמספר האנשים שדורשים הטבות ממשיך לעלות.
תוצאה נוספת שצפויה להתרחש היא שכ-88 אלף אנשים בגילאי 25-34 יאולצו לעבור מדירת חדר למגורים עם שותפים. עניין זה יוביל לבעיות נוספות לבעלי הבתים, שייאלצו להתמודד עם יותר דיירים ולעיתים יותר תכופות. בעלי בתים צריכים גם להיזהר מהחוק שאומר כי נכסים, המושכרים לשלושה אנשים או יותר שאינם משפחה, חייבים להירשם במועצה המקומית כבתים בעלי תפוסה רבה (HMOs). הם יצטרכו לשלם בין 300 ל-1000 פאונד מדי חמש שנים, והנכס יצטרך לעבור, ככל הנראה, בדיקת בטיחות כדי לוודא שהוא עומד בתקנים הדרושים. ראו הוזהרתם.
