שלום חבריי הלונדונים, מזל טוב לעלונדון לרגל הגיליון המרגש ובעיקר המדהים, כי לאור קריסת מערכות התקשורת בכל העולם בכלל ובישראל בפרט, תודו שמדובר בשיחוק ענק! לא רק זה, אחרי תחקיר מאוד קצר שעשיתי, התברר שאני נמצא פה כמעט עשר שנים. בתחקיר עוד יותר קצר שעשיתי התברר לי שזה בעצם מקום העבודה הארוך ביותר שכיהנתי בו, להוציא את עיתון מעריב, בו אני חוגג בר מצווה.
אני כותב כאן פעם בחודש, כמעט תמיד שוכח את הדדליין ומגיע ממש בשנייה האחרונה למחשב, לא כי זה לא חשוב לי, להיפך, המגזין המתוק הזה הפך להיות הקמע שלי. ברור לי שברגע בו אפסיק לעבוד שם משהו נורא יתרחש, ולכן אני כל כך שמח שהעורכים החרוצים, במיוחד זה האחרון, שסובל ממני לא מעט (בגלל האיחורים הנוראיים שלי), ממשיכים להתקשר אליי ולדרוש את הטור בזמן. אבל מספיק לדבר עליי, בואו נדבר על הכתיבה שלי במגזין. סתם… בואו נדבר עליכם. האם אתם מחבבים את מה שאני מביא לכם מדי חודש מהמזרח התיכון? האם גם אתם הייתם רוצים לשגר אליי טוקבקים הקוראים למותי המוקדם, כמו קוראי מעריב (הימניים במיוחד), שמדי שבוע מפנטזים על סגנונות ויזואליים ללוויה שלי? אופס, שוב חזרנו אליי. אני חייב להתנתק רגע מעצמי ולהתרכז בכם. כשאתם שם עכשיו, והחורף המעולה שלכם מתחיל להסתער, האם אתם חשים מה שעובר עלינו כאן, דקה וחצי לפני הבחירות, דקה לפני הפצצה האיראנית, שעה לפני קץ הקיצים? אני מניח שלא, וטוב שכך. אז הנה, לכבוד חגיגות היובל של עלונדון, הנה מצעד האירועים המשמחים שקרו כאן ב-18 השנים האחרונות.
כשנתיים לפני הקמת המגזין, אחד בשם רבין נבחר להיות ראש ממשלה. זו הייתה אחת מהקדנציות המעולות ביותר שהיו כאן. שלוש שנים אחרי זה קרתה הטרגדיה ואיש מאיתנו עדיין לא החלים. שנה זו הייתה הראשונה ללא עצרת מטעם המשפחה והעמותה של רבין. הייתה עצרת, אבל שונה ולא ממש מסקרנת. החליטו גם שהיא תהיה לא פוליטית, כאילו שהרצח הזה לא היה האימא של הפוליטיקה. אבל לא חשוב, נספוג גם את זה.
לפני 16 שנים נבחר לראשות הממשלה בחור צעיר ודינמי בשם בנימין נתניהו. האיש שהואשם בחצי פה כאחד מראשי ההסתה נגד רבין, הומלך שנייה אחרי הרצח והשמאל יצא מדעתו. אחרי מעט מאוד זמן גם הימין איבד את שלוותו ונתניהו התנדף לשנים ארוכות במדבר הפוליטי.
אבל התרחשו גם דברים טובים
ישראל זכתה בכמה פרסי נובל, ואף מתמודד של האח הגדול לא התאבד תוך כדי התכנית. היו רק שתי מלחמות ושתי אינתיפאדות והכרמל נשרף, אבל לא לגמרי. הנה, זו חצי הכוס המלאה… והיו עוד דברים טובים. מספר לא קטן של מעשי אונס נפתרו ב-20 השנים האחרונות. נכון שעל אחדים היה אחראי נשיא המדינה לשעבר, אבל בכל טוב יש גם רע.
המשטרה בכלל תפקדה נהדר וברגע שמישהו קיבל או העביר שוחד – ישר עלו עליו. נכון שלפעמים זה היה ראש הממשלה או שר בכיר אחר, אבל השר שנישק חיילת בניגוד לרצונה לא הסתבך בכלל במעשים פליליים הקשורים לממון, רק לרמון.
אבל בואו נחזור אליכם ולחגיגות היובל. את המוציאה לאור שלכם פגשתי בהופעה של אביב גפן בלונדון. שם היא גייסה אותי ומאז אנחנו נפגשים פעם בשנה בקפה בתל אביב. תמיד אני בחשש שיום אחד הקשר הזה ייפסק אבל הנה, הגענו כבר עד הלום. שלא נמשיך? חג שמח!
