המפתח הרעיוני שנבחר כמכנה משותף בין העבודות קשור בחומר כמטאפורה לחיים העכשוויים בערים הגדולות של הודו. בעבודות המוצגות בתערוכה בולטים מוטיבים של חזרתיות, ריבוי ושכפול של דימויים ומוטיבים המאורגנים יחדיו בצפיפות. תופעת הצפיפות והריבוי הזו מהדהדת את המרקם החזותי המו?כר לכל מי שחווה את המרחבים הכאוטיים של המגלופוליס ההודי. חוויית העושר, הגודש, האורנמנטיקה, הרעש, הזרימה והחומריות העשירה משתקפת באופן מובהק בתכנים ובאסתטיקה החזותית של התערוכה.
העבודות המוצגות בתערוכה עשויות במנעד רחב של סוגי מדיום: צילום, ציור, וידיאו פיסול ומיצב. הן גם נעות על מספר צירי תוכן מהותיים: מתח דינמי בין מסורת ומודרניו?ת; תהליכי העיור והפיתוח המואצים על נגזרותיהן האקולוגיות; ביקורת על תרבות הצריכה והגלובליזציה; מתחים דתיים וקונפליקטים פוליטיים; וכן, סוגיות מגדריות. חלק מהעבודות מפרקות באופן מודע סטריאוטיפים וקלישאות של זהו?ת לאומית, איזורית, מגדרית או מעמדית. הדימויים הנקשרים לצירים אלה מתייחסים באופנים שונים לתמורות החברתיות-הפוליטיות, הכלכליות והטכנולוגיות המתחוללות בשני העשורים האחרונים בתת?היבשת, כתמונת ראי המשקפת הקשרים תרבותיים תלויי זמן ומקום.
לתערוכה של אמנות הודית בישראל נלווית משמעות מיוחדת בשל הזיקה בין שתי המדינות וההתעניינות ההולכת וגוברת של ישראלים בהודו ובתרבותה. העיסוק בזהות ובקונפליקט על הציר שבין מקומיות לגלובליות מניע חלק ניכר מהיצירה האמנותית העכשווית כאן ושם. האמנים המשתתפים בה הם: ראווי אגרוואל, לוצ’אן אופאדהיי, אטול בהאלה, סאקשי גופטה, סובוד גופטה, שילפה גופטה, ל. נ. טאלור, ט. ו. סאנטוש, ג’יג’י סקריה, ג’יטיש קאלאט, בהרטי קהר, ריאס קומו, ראנביר קלקה, ראשמי קלקה, רקס מדיה קולקטיב, שנטאמאני מ. וסודרשן שטי.
מוזיאון תל אביב לאמנות, הגלריה הרב-תכליתית.
החל מ-31 במאי 2012