ליוויתי את יחסי ישראל – בריטניה כציר מדיני בשגרירות בין השנים 1983-88, בעת כהונתו של השגריר, יהודה אבנר. חזרתי ללונדון כשגריר אחרי חתימת הסכם אוסלו, באוקטובר 93′ ושימשתי בתפקיד זה עד סוף 97′.
בשתי תקופות שירותי, כיהנו בבריטניה כראשי ממשלה: מרגרט תאצ’ר, ג’ון מייג’ור וטוני בלייר.
שלושתם ייחסו חשיבות רבה לקיום יחסים טובים עם ישראל, וכל אחד מהם תרם לחיזוקם בסגנון המיוחד לו, תוך התחשבות באילוצי התקופה.
תאצ’ר ערכה את הביקור הראשון של ראש ממשלה מכהן בארץ. ערב צאתה לישראל תהתה כיצד הציבור בארץ יקבל אותה נוכח המשקעים מתקופת המנדט. מאוחר יותר כתבה מרגרט תאצ’ר בספר האוטוביוגרפי שלה, שלא היה מקום לדאגה כי הממשלה והציבור בארץ קיבלו אותה בחמימות.
מאז קום המדינה ולאורך כל השנים שאפו ממשלות ישראל לקיום יחסים ידידותיים עם בריטניה, ובעניין זה אין כל הבדל בין ממשלות בראשות העבודה או הליכוד. העליות והמורדות ביחסים נבעו מהנטייה הבריטית לשמור על האינטרסים הנרחבים שלהם בעולם הערבי, לפעמים על חשבון ישראל. תאצ’ר השכילה להשיג את שתי המטרות. היא קידמה את יחסי בריטניה עם מדינות ערב תוך חיזוק היחסים עם ישראל. היא נקטה עמדה תקיפה נגד הטרור, עקבה מקרוב אחרי הדו-שיח בין ישראל לירדן שנוהל בלונדון במשך שנים על-ידי המלך חוסיין ומנהיגי ישראל, וסייעה למאבק לעליית יהודי ברית המועצות לשעבר.
תקופת ג’ון מייג’ור הצטיינה בדו-שיח הדוק עם ראש הממשלה, יצחק רבין ושר החוץ, שמעון פרס, תוך חילופי דעות תכופים על תהליך השלום ועל המצב באיזור ובעולם. חתימת הסכם אוסלו והסכם השלום עם ירדן הוו רקע נוח לתנופה מדינית. בתקופה זו פעלנו לביטול החרם הערבי על חברות בריטיות שסחרו עם ישראל, ופתיחת הסיטי של לונדון לפעולות והשקעות בישראל. מייג’ור סייע לכך כשהזמין משלחת נכבדה של אנשי עסקים בריטיים להצטרף אליו בביקורו בארץ.
בביקור הזה, שהתקיים במרץ 95′, הקים יחד עם רבין את ה- Business Council, מועצת העסקים המשותפת המסייעת לפיתוח יחסי הכלכלה בין שתי המדינות עד היום הזה. הישג אחר של תקופה זו היה הסרת האמברגו על ייצוא נשק לישראל, שסייע להידוק קשרים ביטחונים בין שתי המדינות.
אישית, תמיד אזכור את שיחת הטלפון מג’ון מייג’ור לביתי, בעקבות פיגוע הטרור בשגרירות ב-94′. היה בה הכל: הבנה, ידידות ומחוייבות לעשות כל מה שניתן כדי לעצור את המחבלים, והם אכן נעצרו ונשפטו לתקופת מאסר ארוכה.
לאורך כל תקופת שרותינו בלונדון הקפדנו לקיים יחסים טובים עם שלוש המפלגות הפוליטיות ועם ראשי האיגודים המקצועיים. יתר על כן, שאפנו שהמדיניות הבריטית כלפי ישראל תתבסס על קונצנזוס בין הלייבור למפלגה השמרנית, וכך היה. כשסיימתי את תפקידי כציר בשגרירות ב88-‘ כתבתי בדוח הסיכום שבמפלגת הלייבור ישנם שני חברי פרלמנט צעירים ומוכשרים שרצוי להזמין אותם בהקדם לבקר בישראל, והם טוני בלייר וגורדון בראון.
כשטוני בלייר נבחר למנהיג הלייבור ב-94′ היה לו רקע נרחב על ישראל, והבנה טובה של הסכסוך הישראלי-ערבי. מאז שנבחר לראש ממשלת בריטניה הוכיח לא פעם את ידידותו לישראל, וערך ביקור רשמי בארץ. מלבד חיזוק היחסים הדו-צדדיים, נאבקה ממשלתו של בלייר נגד יוזמות עויינות שמקורן היה באיחוד האירופי. אולם לחלק קיצוני באגף השמאלי של הלייבור, ומה שבלייר מכנה אולד לייבור, יש מדיניות פרו-פלסטינית מסורתית. הם אינם מבינים את המניעים האמיתיים של הטרור החמאסי, ומכבידים לא מעט על מערכת היחסים בין שתי המדינות. כיום בלייר תומך ביוזמת ראש הממשלה שרון להתנתקות מרצועת עזה. עם השינויים בהנהגה הפלסטינית, תעודד בודאי ממשלת בריטניה הקמה בהקדם של מדינה פלסטינית, כחלק מהסכם שיבטיח את האינטרסים הביטחוניים שלנו.
במשך שנות שהותנו בלונדון, הענקנו עדיפות גבוהה לקשרי השגרירות עם הקהילה היהודית החמה והתומכת בישראל. אישית הקדשתי מאמצים ניכרים לקירוב הלבבות ויצירת הבנה בין הקהילה היהודית וקהילת הישראלים בלונדון, כי עם אחד אנחנו.
ברכות לגיליון העשור, המשיכו והצליחו!
משה רביב ,מחבר הספר: Israel at Fifty
תרגום עברי: במשעולי הדיפלומטיה הישראלית, מבן-גוריון ועד ברק.
