קוראי העברית היקרים בלונדון וברחבי בריטניה,
בחודש מאי אנו מציינים מספר אירועים שהשפיעו עלינו רבות כעם. בטור החודש אנו רוצים לתת זוויות ספרותיות ייחודיות לזיכרונות ולרעיונות הנשגבים של פעם לעומת האפוקליפסה שמעבר לפינה, דרך יצירה הנכתבת בגרמניה בעברית או בגרמנית וגם בישראל העכשווית עם הפנים לעתיד הלאו דווקא זוהר…כך או כך, אנו מבטיחים לכם טקסטים מרתקים, הופכי קרביים ומכווצי לב.
לצד זאת, רצינו לעדכן אתכם כי לאחרונה התחלנו לתמוך גם בספרים עבור מכשירי Kobo הנפוצים מאוד בממלכה (ב-WhSmith ניתן לרכוש מיני קובו כ-30 פאונד); במידה שאתם מעוניינים בספרים למכשיר אנא פנו לשירות הלקוחות שלנו בבוקסילה Booxilla.com עם רכישת הספרים.
ולכמה מהספרים החדשים:
מאמרים קשורים
אב מבוגר וילדתו נשארים לבדם בדירת קרקע בתל אביב הנטושה. הרחובות ריקים מאדם, הדירות עזובות, רק הספרים לא נבזזו מהן. חולדות חסרות פחד תרות אחר אוכל, וחבר אחד מתבצר כחולד במחילתו. בארץ שהטבע שב ומשתלט עליה יוצאים האב ובתו למסע אל הספן הישיש וייס, ובסירתו ינסו להפליג אל אי מקלט. בעדינות ובצמצום לירי מגולל יגאל סרנה עלילה של נטישה ונדודים, וחושף כך את הזיקות האינטימיות ביותר של המקום שאנו חיים בו.
יגאל סרנה, מבכירי העיתונאים בישראל, זוכה פרס סוקולוב, כותב בעיתונות המודפסת למעלה מ-30 שנה, בידיעות אחרונות ובעבר בעיתון חדשות. סרנה פרסם יותר מ- 9 ספרים ובולט בכתיבתו הדוקומנטרית, המסקרת את היום-יום הישראלי מנקודת המבט של הפריפריה, וחושפת נקודות רגישות בחברה הישראלית באמצעות התבוננות במקומות ובאנשים הנמצאים בשוליים.
ואנחנו, לא השתגענו? שאל לאון, לא היה נדמה לנו, כשרקדנו על הקבר השחור של היטלר, שניצחנו והקמנו מדינה חזקה ושכל הנאצים נעלמו? אז רדפנו אחרי כמה זקנים ותלינו אחד. שרפנו אותו ופיזרנו בים כמו בגירוש שדים. אבל ריכזנו בעצמנו שישה מיליון יהודים. הקמנו סביבם מגדלי שמירה עם חומה ופטרולים שנעו בפנים ובחוץ.
דניאל ואנה, זוג אמנים צעירים, מתגוררים בתל אביב ושואפים לחיות יחד חיי יצירה. אנה מציירת בצבעי שמן ודניאל כותב רומן רחב-יריעה שעלילתו מתרחשת בגרמניה הנאצית. בד בבד עם כתיבת יצירתו משוטט דניאל ברחובות העיר ומנסה להפוך את חייו ליצירה עצמה, אבל כשדניאל נתקל במחסום כתיבה ודוחה את ניסיונותיה של אנה לעזור לו, עומדת שאיפתו זו למבחן; מוחו המבריק והמתוסבך של דניאל מכשיל אותו שוב ושוב ומותיר אותו לכוד בלולאה של פרשנויות אינסופיות בדומה לזו שדמויות הרומן, ורנר וקלאוס, כלואות בה.
חיי יצירה היא נובלה מסעירה ומותחת המצליחה להיות בה בעת ארס-פואטית וגם בעלת נגיעות של ביקורת חברתית, בשני רבדים עבר והווה; אלטמן קידר הצליח ליצור בכתיבתו המושחזת הרגשה של פיצוץ הולך ומתקרב, הרגשה המלווה את קריאת הנובלה כבר מתחילתה ויוצרת אצל הקורא איזו רתיחה פנימית מסתורית.
ורנר הלך ראשון אל הספריה, מאפשר לקלאוס לנעוץ עיניים בגבו ובאחוריו לאורך כל הדרך. ‘הנה טוהר הגזע שלך, מר אדולף, חשב, ‘קלאוס זה, תמצית הגרמניות של כל הזמנים, מזיל ריר על אחורי.’ חיוך התפשט על פניו..
רונן אלטמן קידר, נולד בתל אביב בשנת 1972. בשנת 2000 ראה אור הרומן הראשון שלו פרפרי כאוס בהוצאת שופרא, וב-2007 התפרסם ספר שיריו סימני נשיכה בהוצאת הליקון. שיריו כיכבו בכתבי עת ובאנתולוגיות, תורגמו לאנגלית, ערבית ורוסית והולחנו פעמים מספר, בין השאר בידי המלחינים הקלאסיים אבנר דורמן ואיתי דבורי.
מאז 2006 מתגורר אלטמן-קידר בגרמניה עם אשתו, זמרת האופרה אסנת קידר, ועוסק בתרגום ובעריכה (עברית, אנגלית וגרמנית), בכתיבת מדריכי טיולים (לאחרונה ראה אור מדריך היער השחור) ובהדרכת מטיילים בעברית ובאנגלית בברלין ובערים אחרות בגרמניה.
סבסטיאן צולנר נחוש לכתוב ולפרסם ביוגרפיה על הצייר מנואל קמינסקי כדי לזכות בתהילה. הוא כשלעצמו טיפוס בלתי נסבל, אבל מתברר כי קמינסקי הוא קשיש נרגן ובלתי נסבל לא פחות ממנו. המפגש בין הביוגרף הצעיר והשאפתן לבין האמן הקשיש מוליד מסע הרפתקאות קומי שמעלה שאלות על מהות התהילה והפרסום. באמצעות דמויותיו הסרבניות והמרדניות, מכניס אותנו דניאל קלמן אל אחורי הקלעים של עולם האמנות ובהומור רב מתאר את התנהלותו.
אני וקמינסקי נע בין ריאליזם לפרודיה. הספר ראה אור בגרמניה ב-2003 וראה אור בעברית לאחרונה.
מהביקורות: גיבור ספרותי בלתי נסבל, יוצא למסע בעקבות צייר גדול ומוכשר – ובלתי נסבל עוד יותר. ‘אני וקמינסקי’ מאת הסופר דניאל קלמן הוא רומן מבדר ומשעשע, אבל אין בו אפילו לא רגע אחד של אהבת אדם. (עמיחי שלו, ווינט 8.4.2014)
דניאל ק?למ?ן, נולד במינכן ב-1975 וגדל בווינה, שבה הוא חי ועובד גם היום. נחשב לאחד מחשובי הסופרים הגרמנים הצעירים היום. פרסם עד כה 6 רומאנים, קובץ סיפורים קצרים, נובלה, מסות ומחזות.
מודדים את העולם (Die Vermessung der Welt) – הרומן החמישי שלו והראשון שתורגם לעברית, ראה אור בגרמניה ב-2005, תורגם ליותר מ- 40 שפות והפך את מחברו לכוכב ספרות עולמי.
אחורה, קדימה, אחורה סיפורים על זיכרון
אחורה, קדימה, אחורה – חמישה סיפורים על זיכרון אנושי – צורב, מכונן ובלתי נשכח – מפרי עטם של בלה שייר, סוזן אדם, אורי שני, רון סגל וארנה קזין. בעריכת יותם שווימר.
במרכז הסיפורים שבאסופה זו ניצב הזיכרון כאלמנט חמקמק, מלא עוצמה ובעיקר בלתי נשכח. חוויות, מצבים, רגשות, טראומות, כאבים, היקסמות כל אלו צפים מחדש ובמפתיע בהווה של הדמויות, מניעים ומשפיעים עליהן.
הספרות התחקתה אחר הזיכרון וכוחו האדיר בדרכים שונות, והיוצרים הנכללים באסופה זו מוסיפים עוד לבנה לחומה הבלתי נגמרת של הזיכרון, אשר פעמים נבנית סביבו או מעליו, ולעתים הוא עצמו מבקש לנפצה.
אני לא זוכרת איך ידעתי להתחמק בזמן אל השירותים. אני לא זוכרת מדוע ידעתי שהמבוכה עומדת להכות. אני זוכרת את עצמי עומדת בתא השירותים הסגור. מתקשה לנשום. דמעות חונקות את הגרון. כל כולי התפרקות. כל כולי חרדה. וניסיון להתאושש. וניסיון להזדקף. אני חושבת שזהו אחד הרגעים החשובים בחיי. […] מדוע הטביע דווקא הרגע הזה חותם בנפש שלי? מדוע דווקא הרגע הזה חוזר ועולה מדי פעם, כסומק בלחיים, כרעד בגוף, גם כעבור כשלושים שנה? (המבוכה הנוראה של יור מועצת התלמידים (זאת אני) ממואר קצר מאת ארנה קזין)
אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ומעשירה! מבוקסילה
* לכל בעיה או תמיכה טכנית אנא פנו לBooxilla.com ישירות
