בדומה לאזרחים מכל רחבי העולם, גם תושבי לונדון מצפים בדרך כלל שראש העיר ידאג לאינטרסים שלהם, ובטח בכל מה שנוגע למחירים המאמירים של שכר דירה ברחבי העיר, שלא לדבר על רכישת דירה.
דיווח מהתקופה האחרונה חשף שבתוך שנים ספורות יישארו בסך הכול ארבעה רובעים בלונדון (מתוך 33) שבהם מחיר דירת שני חדרי שינה ממוצעת לא יעלה על 250,000 לישט. נורמן למונט, שר האוצר לשעבר, מזהיר מהאפשרות שמדיניות הדגל של הממשלה, סיוע ברכישה (Help to Buy), תגרום לאנשים סבל עתידי. מלווי משכנתאות גדולים, כמו בנק ברקליס, טוענים כי ציבור הרוכשים סובל מבלבול עמוק בגלל שתי תכניות שהוכרזו תחת השם Help to Buy.
אך גרנט שאפס, יור מפלגת השמרנים ושר השיכון לשעבר, מלא בביטחון, שלא לומר שאנן. היו כאלה שחששו כי הלוואת משכנתא של 95% תוביל איכשהו להתחממות יתר של שוק הדיור, אבל משכנתאות מהסוג הזה פעלו במדינה הזו במשך עשרות שנים ללא כל בעיה, כך הצהיר. האומנם? אולי הוא צעיר מכדי לזכור זאת, אבל אלה היו הלוואות-יתר שהובילו לקטסטרופת הנכסים של שנות ה-80′ המאוחרות, כש-300,000 איש איבדו את בתיהם. הן גם יצרו את הבועה שהתפוצצה ב-2007 והותירה רבים חסרי כל. זו הסיבה שבגללה מלכתחילה הגופים המלווים הפסיקו לתת משכנתאות של 95%.
ביססנו כלב שמירה כלכלי איתן כדי להשגיח על איומים למערכת לפני שהם מגיעים. כעת, כשבנק אנגליה בשליטה מלאה על התכנית, יש ערובות ראויות לקיומה, טען שאפס בהצהרה נוספת. אבל לבנק אנגליה אין כמעט מה לעשות נגד המדיניות החדשה של הממשלה.
ולבסוף אמר: המתנגדים הם לרוב אנשים שכבר עשו את הצעד המשמעותי הזה – הבטיחו לעצמם נכס פרטי ובמקרים רבים כבר סיימו לשלם את המשכנתא. אבל למעשה אנשים שסיימו לשלם את המשכנתא שמחים מאוד לראות את עליית מחירי הדיור, וזו התוצאה שאליה תביא תכנית סיוע ברכישה.
ואם אתם נושאים עיניכם לראש העיר בוריס ג’ונסון שאפילו ינסה בעדינות לעצור את הטירוף – תשכחו מזה. דיווח מאסיפת לונדון מעלה כי יש אישורים לבניית 210,000 בתים חדשים בעיר – מספר ששווה לשבע שנות בנייה. הדיווח כולל פירוט של כל הסיבות שבגללן הבתים אינם נבנים, וראשיתן בעובדה ש-45% מהצנרת בעיר נמצאת בשליטת חברות שאינן בונות. מצד שני, 55% מהצנרת נמצאת בבעלות חברות בנייה, אז מדוע 120,000 בתים שכולנו זקוקים להם אינם נבנים?
דארן ג’ונסון, חבר אסיפת לונדון מטעם המפלגה הירוקה, מאתגר את ראש העיר: ראש העיר לא צריך לפחד לומר לבעלי אדמות עם אישורי בנייה: ‘השתמשו בקרקע או תאבדו אותה’. אישורים של משקיעים ספקולטיביים אינם מקודשים כשיש צורך כה נואש בקרקעות לבנייה. הוא צריך לרדת מהגדר ולהיות נמרץ יותר ולעשות שימוש בצווי הפקעת מקרקעין כדי להביא לבניית בתים.
כמו כן, דארן ג’ונסון טוען גם כי ראש העיר מנסה לרקוד על שתי חתונות: מצד אחד, הוא תומך בהפקעת קרקעות שלא נעשה בהן שימוש, ומצד שני, מתנגד להחרמה באופן דרקוני ושרירותי, כפי שעשה רוברט מוגאבה, שליט זימבבואה.
תודה לך, דארן. אבל אם היו קוראים לך לינטון קרוסבי או גרנט שאפס – אולי מישהו היה מקשיב לך!
* מירה בר-הלל כותבת לאיבנינג סטנדרט בענייני נדלן:
