את לוי אפשר להכתיר בתור אחת מדמויות המפתח המובילות בפריחה המחודשת של תרבות הלדינו בעשור האחרון, אותה פריחה מפיצים ברחבי העולם מספר מוזיקאים, יהודים ובעיקר ישראלים, כמו הזמרת, מור קרבסי ואפילו הבסיסט-ג’אזיסט, אבישי כהן (ראו כתבה במדור זה).
אך החיבור של לוי אל שירת הלדינו טבוע עמוק יותר בדמה. אביה, יצחק לוי, שנפטר בהיותה רק בת שנה, הקדיש את חייו לחקר תרבות זו. בשיחה עימה היא מספרת עליו בגאווה כי הוא זה ששימר את השירה הזו, ונחשב למנציח מורשת יהדות ספרד, וכן שהיא חיה אותו דרך השירים האלה, אבא שלי זה ההיסטוריה, זה מי שאני, זה העתיד שלי, זה החיים שלי.
לוי, המגיחה להופעות רבות ברחבי בעולם, מודה שכל חייה היא רצה ומתרוצצת ובעצם חיה חיים של צועני. הקהל שלה אינו רק ישראלים ויהודים, ולדבריה, יש לה קהל רב גוני, שמתפתח איתה מאלבום לאלבום. את המוזיקה שלה היא אינה מגבילה לאיזושהי נישה מסוימת, ואת סגנונה היא מגדירה כמוזיקת עולם לכל דבר. היא אומרת שבמוזיקה שלה יש גם לדינו, כמובן, וישנם גם שירים שאני כותבת, שהם בספרדית. שילוב של עולם ישן ועולם חדש.
בסתיו הקרוב מתכננת לוי להקליט אלבום חדש, החמישי במספר. אחד הקטעים המפתיעים יותר מאלבומה האחרון, סנטיר (2009), הוא ביצוע מחודש לשירו המפורסם של לאונרד כהן, שזכה לאינספור גרסאות כיסוי – הללויה. לוי שמרה מעט על הקו המלודי המקורי של השיר, אבל עטפה אותו בגלימה ספרדית צבעונית, וראוי לציינו בתור אחד הקאברים המעניינים יותר לשיר זה. בהופעה הקרובה היא תבצע שירים מתוך אלבום זה ומקודמיו. לדבריה, ישנם שירים שהקהל תמיד מבקש, כמו: Naci en Alamo, הידוע מפסקול הסרט הספרדי ונגו (משנת 2000), השירים – לה אלגריה ואונה נוצ’ה מאס – אותם כתבה בעצמה. ויש גם את ‘אדיו קרידה’ – שיר בלדינו, שהקהל שר איתי בסוף כל הופעה, היא מסכמת.
מופע התמיכה באותו ערב יהיה של המוזיקאי הארגנטינאי המעניין, דניאל מלינגו, שבעבר היה נגן רוק וכיום הוא יוצר טנגו, שזוכה להצלחה והערכה בקרב הקהל הלטיני. הפסטיבל ייחתם בחגיגה קובנית של האנסמבל הידוע בואנה ויסטה קלאב, עם הזמרת האגדית, אומרה פורטואונדו, שפועלת בעולם המוזיקה כבר למעלה מחצי מאה.



































