בתוך שבועות מעטים, ההכנסות מהכניסה לפארק היו מטפטפות לכיסיו של מלך האריות, יאסר עראפת. ההנהלה, עד מהרה, הייתה מחולקת לתריסר הנהלות משנה, החותרות האחת נגד השניה ומדווחות על פעילותן לאותו עראפת. המבקרים, בכניסה לאתר, היו אמנם מתקבלים בנשיקות על שתי הלחיים, אולם מיד לאחר מכן היו אנוסים לשלם עבור כל חווייה. האטרקציות הידועות היו משנות מייד את שמן: הפיראטים מהקאריבים היו הופכים לגדודי חללי אל-אקצה. הנסיעה ברכבת השדים הבלתי נמנעת הייתה למסע בעקבות הג’יהאד, שלגיה ושבעת הגמדים היו מצטרפים בעל כורחם לכוח 17 והצבעוניות הססגונית של המקום הייתה לובשת חאקי ובגדים מנומרים.
בעוד האום היה מסביר זאת בהתלהבות יתר של רצון לריבונות, כמה מן הדמויות המוכרות ביותר היו משנות את גורלן. מיקי מאוס היה נאסר בחשד של שיתוף-פעולה עם ישראל, נחקר על ידי סדרני המוכאבראת ומוצא את מותו במהלך חקירה. דונלד-דאק היה מושלך לכלא בשל תמיכתו בחופש הדיבור. הוא היה נאלץ להתוודות על פשעיו בטלוויזיה והיה זוכה לחנינה, תוך הפיכתו לשאהיד פוטנציאלי. גופי היה נחלץ על ידי צהל בפשיטת לילה נועזת. באגס באני, כיאה לבאני, היה מסיק את המסקנות המתבקשות, מכריז על לויאליות מוחלטת לערפאת והופך לאחד ממאתיים יועציו.
שנה מאוחר יותר מלכות הקסמים הייתה נקראת המוקטעה. חנויות היו מוכרות רובים ורימוני יד במקום בובות ומזכרות. מהדורה מקוצרת של הפרוטוקולים של ילדי ציון הייתה נמכרת במחיר מבצע. ילדים ישראלים היו נלקחים בני-ערובה ומשוחררים תמורת תשלום כופר. פיצוץ מסתורי בגלגל הענק היה גורם למותם של כמה תיירים, אבל ערפאת היה מאשים את ישראל. ה’שין בית’ מעונין בחיסול סיכויינו להגיע למדינה בעוד כמה שנים ולכן הוא מחבל במאמצינו, הוא יטען בשידור חי בערוץ דיסני. כאשר יגיעו החדשות על השתלטות ה’חמאס’ על יורודסני, הוא אפילו לא ירים גבה. באותו ערב, כאילו על מנת לטעון שהוא עדיין בשליטה, יופיע ערפאת בתצוגת זיקוקי הדינור המסורתית של השעה עשר בלילה, אולם במקום זיקוקין, יריות נורו לאוויר. כעבור כמה ערבים נוספים, יריות יחלו לפגוע גם במספר המבקרים המועטים שעוד העיזו להגיע למקום.
ההפסדים הכספיים בקופה יניעו את האיחוד האירופי להזרים מאות מיליונים לאתר. ראשי האיחוד ומזכיר האום יתקבלו על ידי ערפאת בנשיקות ויאמרו לעיתונאים שאין המדובר אלא בחבלי לידה טבעיים של תנועה לאומית הפורקת שנים של תסכול המאפיין כל חסר-בית.
מפלגת העבודה הישראלית תאמר שאין להסיק ממותו של מיקי מאוס דבר מלבד העובדה שנפל קורבן למאבקי כוח פנימיים לגיטימים שאינם מעידים על הלך הרוח הכללי. על הכסף האירופי תאבקנה כנופיות מאורגנות שהשתלטו על הרחובות ועל הביתנים. כל זה לא יפריע לערפאת לחנוך את כיכר זכות השיבה שתהפוך להיות זירת מלחמה בין הקבוצות השונות. מהמגדל המרכזי, עד מהרה, תיירה אש מרגמות אל מעבר לגבול. מחבלים-מתאבדים, מחופשים לשלושת המוסקטרים והדובים של זהבה, יחלו לצאת למסע של זריעת הרג בבתי קפה ובאוטובוסים. דיסנילנד כבר לא תפקדה, אולם בעיתונות הבינלאומית היא הייתה עדיין קיימת.
לאחר תום תקופת המבחן, נכנסו עראפת ואנשיו לגדה ולרצועה והחלו לנהל את האוטונומיה וכל היתר היסטוריה.
ואם לרגע חשבתם אחרת – הרי שכל מה שנכתב לעיל הוא פרי דימיון בלבד!
