מארגני הפסטיבל, כנראה, זיהו תכונות מסוימות אצל הרקדנים הישראלים, כפי שגם מרשל זיהה – את היכולת להביא משהו מאוד חזק לבמה (לא רק במישור הפיזי), הם הכי חדים מבחינת האופי שלהם ולכן הוא מרגיש שרק איתם הוא יכול באמת ליצור.
מרשל נולד בארצות הברית לאב אמריקני ממוצא אינדיאני, ולאם ישראלית – הרקדנית מרגלית עובד, ממקימות תיאטרון המחול, ענבל. באחד מביקוריו בארץ הוא התוודע לריקוד ומאז החל ליצור בתחום. מבין יצירותיו ראוי לציין את דודה לאה, שיצר לזכר דודתו זל. היצירה זיכתה אותו בפרס גוונים במחול לשנת 1995, ומאז הוא מרגיש שישראל היא הבית.
הוא שיתף את אימו הרקדנית בחלק מעבודותיו, השתתף בפסטיבלי מחול יוקרתיים בעולם וכיהן בין היתר, גם ככוריאוגרף הבית של להקת בת שבע. אולם את ההצלחה המסחררת קטעה תאונה קטלנית – מרשל חצה את הכביש וכשניסה לברוח מפגיעת מכונית, נתקל בשפת המדרכה ושבר את שתי רגליו. מקרה זה הוביל אותו למשבר יצירתי והוא לקח פסק זמן מעולם המחול למשך שמונה שנים.
היצירה מונגר איתה הוא מגיע ללונדון (שפירושה – סוחר, רוכל), חושפת עולם שאליו, מסתבר, מרשל מאוד מתחבר ומאוד מסוקרן לגביו – עד כמה אדם מוכן למכור את עצמו על מנת לשדרג את מעמדו בחברה ולהתקדם בחייו. היצירה, המתרחשת במרתפה של מיס מרגרט, מתחילה במשמע עקביה בבית בעוד המשרתים מסתכלים לעבר העולם של מעלה וחרדים מהמטלה שעתידה ליפול עליהם משם. משזו מגיעה, בצורת ערימת בגדים מלוכלכים לכביסה, הם עוברים, תוך כדי עבודה, גם משברים בינם לבין עצמם ומלחמות כוח פנימיות, וחולמים על היום בו ישתנה מעמדם.
בעוד התלבושות שומרות על איפוק ואחידות צבע (חום), המדגיש את מעמד המשרתים, לא כך היא המוזיקה המלווה את היצירה – חסידית, אמריקאית, מזרח תיכונית וגם מהמזרח הרחוק, הנדל, ורדי ובלקן ביט בוקס – כל אלה משתלבים זה לצד זה ויוצרים ערב רב של טעמים ומקצבים, כאשר הרקדנים על הבמה לא מפסיקים לזוז לרגע בתנועות מהירות ואנרגטיות.
היצירה תובענית ודורשת עבודה קשה מכל מרכיביה – רקדנים המבטאים מסרים בתנועה וגם באלמנטים מעולם התיאטרון, הכוריאוגרף שצריך להדביק את הרגשות, התנועות והאנרגיות ליצירה אחת מושלמת, והקהל שצריך לעמוד בקצב הלא פשוט הזה שעל הבמה.
פרטים נוספים במדריך
***הגרלת הכרטיסים למופע הסתיימה. תודה רבה לכל המשתתפים, אימייל נשלח לזוכים.
