האמנית סיגלית לנדאו הטביעה שמלת כלה חסידית מהדיבוק בים המלח במשך חודשיים ובסיומם היא הפכה גבישית ולבנה. יותם פרום, צילם מדי שבוע את ההתרחשות מתחת למים ויצר סדרת עבודות מרשימה. ים המלח הפך את השמלה השחורה לשמלה לבנה.
הבגד החסידי המסורתי המוצג בצילומים בגלריה הוא העתק של התחפושת שלבשה הדמות הנשית לאה במחזה הדיבוק של ש.אנסקי.
עלילה מספרת על בחור ישיבה אביון ששמו חנן, המאוהב בלאה, בת הגביר. כשמתברר לו שתינשא לאחר, הוא מת, אך נשמתו נאחזת כדיבוק בגופה. אביה מביאה אל צדיק כדי שירפאה, ובעת גירוש הרוח מתברר סוד אפל מן העבר. כמו בסדרת כלת המלח של לנדאו, הלבוש השחור של לאה עבר טרנספורמציה מתחת למים כמו גבישי מלח בהדרגה דבקו בד. במשך הזמן, האלכימיה של הים הפך את הבגד הפשוט מסמל קשור למוות ושיגעון לשמלת חתונה שהיה אמור להיות.
לנדאו מספרת:במשך השנים, למדתי יותר ויותר על המקום הנמוך והמוזר הזה. הקסם מחכה עבורנו: ניסויים, רעיונות והבנות חדשות. זה כמו לפגוש מערכת זמן אחר,היגיון שונה, כוכב אחר. זה נראה כמו שלג, כמו סוכר, כמו חיבוק של מוות; דמעות מוצקות, להיכנע אש ומים גם יחד.
מהלך הזמן בו ‘רחצה’ השמלה במי המלח, תועדו השינויים שחלו בכלת המלח במצלמתו של הצלם יותם פרום, שהוא גם בן הזוג של סיגלית לנדאו. לצורך כך, צלל פרום בים המלח עשרות פעמים ובהפרשי זמן קבועים בין חשיפה לחשיפה.
קשה היה לפרום לשקוע בים המלח. הוא צלל לעומק שלושה-ארבעה מטרים, נושא איתו משקולות בנות 40-80 קג. לו צלל במימי הים התיכון, לדוגמה, יכול היה להסתפק במשקולות של 6 קג. זו חוויית צלילה קיצונית ומאד לא נעימה.
בסופו של התהליך, נוצרה סדרה בת שמונה עבודות, וההדפסים הוגדלו לגודל האמיתי של השמלה המקורית. בהצבה של סדרת הצילומים בחלל התערוכה, הסדרה נראית כמו ‘אקווריום תת מימי’, מעידה היוצרת.
בימים אלה מוצגים ההדפסים בגלריה הלונדונית Marlborough Contemporary עד ה-17 בספטמבר.
