עשרים שנה חופשה בלונדון? כל שנה, כבר 20 שנה, אני מגיע לאנגליה. לשבועיים. לבדי. כאן הייאוש נעשה יותר נוח. אתה מבין. אם למות כמו כלב אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלויזזיהאה! עם השנים האנגלית שלי הולכת ומשתפרת. המבטא הופך יותר ויותר דומה למשהו שדומה למבטא בריטי. איך התרגשתי כילד כששאלתי שאלה את מישהי בסטרטפורד אפון אייבון. היא עצרה, הביטה בי במבט חוקר ושאלה: Which part in Wales are you luv from? ואני, מה אני ואיזה וויילס? אני מהקריות…..
אנגליה היא מקום שיש בו כל מה שאני צריך לחופשה (ואולי לחיים): תיאטרון, כדורגל, בירה, מזג אוויר נהדר, אפור גשום, מוזיקה קרוב למקור ו… לבד. העיר עצומה והאנונימיות כאן מבורכת.
במסעותי אני משתדל להיטמע מתחת לעורם של הבריטים. לא להיות ‘תייר’. קורא כל עיתון שאני יכול, ובולע כל מה שזז. לונדון מלאה בפעילות תרבותית ואני מנצל את הזמן באינטנסיביות עצומה. כדי לנוח מהחופשה אני מטיל את האצבע על מפת האי הבריטי והיכן שהיא נופלת לשם אני נוסע לארבעה-חמישה ימים. בקאנטרי הבריטי ניתן עדיין לראות שאריות של האנגליות הישנה, כמו זו שהכרנו בספרות ובקולנוע. הייתי במקומות שהרכבת לא מגיעה אליהם. אנגליה היא ההודו שלי. אה, ומוזיקה.
אפרופו מוזיקה, ראיתי כאן את ה’רולינג סטונס’, את ‘ג’נסיס’. את הסופר פרי טנימלז, ג’ו ג’קסון, בריאן פרי ובשנה שעברה נפלתי על פול מקרטני בהופעה ל’פרומס’ של הבי.בי.סי ,ב’ראונד האוס’ המיתולוגי. כל שנה אני הולך למועדון ה’מאה’ באוקספורד סטריט 100. מרתף טחוב שקירותיו ספוגי בירה, זיעה, רוק וזרע. במהלך השנים מצאתי אולם הופעות בקרוידון, לא גדול, שמתמחה בלהקות רוק ופופ מפעם. האמנים אוהבים להופיע שם. ראיתי שם את ‘סטטוס קוו’.
40 שנה של רוק הם חוגגים השנה. 40 שנה! והם נהנים נורא להופיע שם. הקהל מורכב מהמעריצים של פעם. ראיתי שם את את להקת ‘יס’. את ‘ג’טרו טול’. את ה’הוליס’. לפני שנתיים ראיתי שם את ג’רי מרסדן. ג’רי ייסד בליברפול בסיקסטיס את ‘ג’רי והפייס מייקרס’. קראו להם בעברית ‘ג’רי והפוסעים’ (אז עוד תירגמו…). הם היו חברים של פול, ג’ון, ג’ורג’ ורינגו. בליברפול. רק שהמזל האיר להם פנים קצת פחות. ניגשתי אל ג’רי קשישא מאחורי הקלעים וכששמע שאני מישראל (אני הייתי חבר של מוישה דיין, אמר ושם רטייה על העין…) הוא נתן לי במתנה די.וי.די עם צילום ביתי של ההופעה שלו.
‘סטטוס קוו’ דפקו רוק והופעה של אלילי עבר. שלוש שעות השתוללו. והמעריצות בנות ה-70 התנהגו כמו נכדותיהן בהופעה של פרנץ פרדיננד. המשך יבוא..בשנה הבאה.
הכותב הוא שחקן וחבר האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה
