בוקר אפרורי רגיל במהלך חודש פברואר השנה. ארבעה הורים ישראלים ממהרים להביא את ילדיהם לגן אסקוויט’ ברחוב גולדרס גרין 212. בכניסה לגן הם עוברים כרגיל לפני השלט אסקוויט’ נרסריז, עם הלוגו החמוד של ארנב משחק בקוביות, והמוטו ביטחון, אהבה ולימוד. כשהם מגיעים לגן הם מגלים אין צוות.
במקום צוות קבוע ביחס של אחד לשלושה, נמצאים בחדר: הבחורה, שעד כה ראו רק במשרד המתבררת כסגנית מנהל, ויחד איתה עובדת זמנית שהוזעקה מסוכנות. שתיהן אינן מכירות את הילדים, את שמותיהם והעדפותיהם. מיותר לציין שגם הילדים אינם מכירים אותם. הצוות הקבוע נעדר באופן המזכיר שיר ילדים, אחת חולה, אחת בחופשה, ואחת תגיע בשעה 11. ההורים הממהרים כבר פחות ממהרים. הם מחליטים להישאר כדי לוודא את שלום ילדיהם. כולם מוציאים, כמו לפי פקודה, את הפלאפונים, ומודיעים למי שצריך להודיע שהם עומדים לאחר או לא להגיע כלל.
אני שומע על השתלשלות העניינים האומללה הזו מפי אמא של עומרי, דנה ברקן-דהן (כן, הבת של יהודה), ומבין שזה רק פרק בסיפור של הגן, שעלות חודש בו, עשויה להגיע עד למעלה מ-900 פאונד. סכום מכובד לכל הדעות, ומעל לממוצע של גני הילדים באזור. בשעה 9:30 אני מבחינה פתאום שארוחת בוקר עוד לא הוגשה לילדים, ממשיכה דנה. כשאני מעירה על כך לסגנית, היא מביטה בי במבט בוהה ופונה לעומרי בשאלה אם הוא רעב ורוצה ארוחת בוקר… אני מגלה לה שעד לשעה זו כל הילדים כבר היו אמורים לאכול. שאר ההורים מצטרפים, ואנחנו – ממש כמו בבית – דואגים לתת לילדים ארוחת בוקר. בינתיים, אבא אחד שכבר ויתר על יום העבודה, מגלה כישרון בהקראת סיפור לילדים. לעזרת החבורה מגיעה חברת צוות מחדר התינוקות ויוצרת בעיה קטנטנה היא משאריה את התינוקות לבד לצרוח. מיכל צבי, שבנה יובל עבר מחדר התינוקות לחדר העוללים (טודלרז), לפני זמן מה, מתארת מצב לא הרבה יותר טוב: בתינוקות היה חסר המון כוח אדם קבוע. לפעמים הרגשתי שזה כמו סוכנות של בייביסיטינג. כל ההורים מסכימים שצוות הגננות הקבוע הוא מסור וטוב… כשהוא נמצא. בתקופה האחרונה אחת הייתה בהודו ואחרת הייתה חולה – מה שייצר כנראה מצבי חרום כמתואר. הם מספרים כי בפניות להנהלה קיבלו יחס בריטי מנומס: הכול ייפתר ויהיה בסדר.
אחרי פנייה מצידי לקבלת הסבר, חוזרת נציגת ההנהלה עם תשובות לשאלותיי: נכון, היו בעיות וכמובן כולן תיפתרנה במהרה. המקרה המתואר היה מחדל חד פעמי. הייתה אשת צוות חולה, הזעקנו מחליפה, ועד שהיא הגיעה היינו בתת-תקן במשך שעה. היא אומרת שהגן ערוך כיום לכל מקרה חרום שכזה ויתמודד איתו בהצלחה. לגבי גיוס כוח אדם חדש, היא מספרת שהרשת מארגנת בחודש מרץ יום פתוח בהילטון ברנט קרוס, ובו הם מקווים למשוך עוד אנשי מקצוע טובים.
הרשת אסקוויט’ נרסריז, מהגדולות בבריטניה, מתגאה ב 110 סניפים. בגן שלושה חדרים בייביז, טודלרז ופרי-סקול. בכל חדר כ-10-12 ילדים (מעט יותר בפרי סקול) וכ 30-40 אחוז מהם ישראלים. כששאלתי את מיכל אם יכול להיות שבגן קטן ועצמאי קשה יותר ליפול בין הכיסאות ויש יותר סיכוי לקבל התייחסות אישית ורצינית – היא אמרה שיכול להיות שכן, אבל היא בחרה בגן בעיקר בגלל שאינו שובת בחגים היהודיים כמו הגנים האחרים בסביבה, ובשביל אמא שעובדת במשרה מלאה זה מאד נוח. גם בכל הנוגע להנהלה הדברים היו מסובכים, מספרת מיכל. עד שהגיעה מנהלת חדשה, איבון, בערך באוקטובר. לאט לאט התחלנו לראות שינויים לטובה, ובום אחרי חודשיים היא עזבה. יש מין הרגשה שהסניף הזה של הגן הוא איזה שעיר לעזאזל של הרשת….
מאמרים קשורים
המנהלת החדשה שהגיעה באוקטובר, איבון, באמת עשתה רושם שהיא עושה עבודה טובה, אבל לצערנו,היא לא העריכה נכון את המאמץ הכרוך בהגעה יומיומית מדרום לונדון, שם היא מתגוררת, הגיבה נציגת ההנהלה, והיא נאלצה לוותר. המנהלת הנוכחית, קרוליין, עובדת ברשת שלנו מזה ארבע שנים בהצלחה רבה ואנחנו מאד מרוצים ממנה ומבטיחים שהיא לא עומדת לעזוב. אבל הבעיות לא מסתכמות במחסור וחוסר יציבות בכוח האדם. דנה מתארת מצב שבו חסרים בגן צעצועים, ספרים וחומרי אמנות בהשוואה לתשלום המכובד.
גם כאן ההנהלה לא מתווכחת. האם יש לרשת מדיניות של ההורים תמיד צודקים? לאחרונה התחלנו להעסיק מפקח חדש לחינוך וצ’יילד קר, ואנחנו עוברים לגישה הרבה יותר אישית שתדאג לכל ילד בהתאם לדרישותיו. בתוך כך מחליט המפקח על רכש חדש של צעצועים ספרים וחמרים כנראה שנוצר מצב של מחסור מסוים בגלל שחיכינו עם קניית הדברים החדשים. ההזמנות כבר יצאו והם יגיעו תוך ארבעה שבועות. אבל דנה סקפטית: כבר היינו שם. זו לא פעם ראשונה שאנחנו מקבלים הבטחות כאלה. נראה ממה המנהלת החדשה עשויה ואם היא תוכל לשנות משהו. חובת ההוכחה עכשיו על הנהלת אסקוויט’ נרסריז. האם הם יצליחו להסיר מההורים את התחושה שהגן הפך לכבשה השחורה של הרשת? אנחנו נעקוב.
