מתי בפעם האחרונה עצרתם לחשוב על הגיל השלישי – מה אתם מצפים, מחכים, מייחלים שיקרה? ההזדקנות היא חלק בלתי נמנע מהחיים, אך רבים מאיתנו אינם מוכנים לה. בחודשים האחרונים התמקדתי במסע ההזדקנות של הקהילה הישראלית וגיליתי שהאתגרים הפיזיים, הנפשיים והכלכליים שלה דומים לאלה של קהילות מהגרים אחרות, אך ישנם היבטים ייחודיים הדורשים מענה מותאם
״לא רק אירועי תרבות ופנאי לצעירים חשובים, אלא גם שירותים לקשישים – בשפתם, מתוך הבנת עולמם, ובהתאם לצרכיהם הייחודיים״
הזדקנות היא אחת מהוודאויות הבודדות בחיים, ובכל זאת אנו כמעט ולא מתכוננים אליה כפי שאנו מתכוננים לאבני דרך אחרות. במהלך השנים הקדשתי את הקריירה שלי להבנת תהליך ההזדקנות, ובמיוחד למניעת דמנציה. אך תוך כדי כך, גיליתי משהו גדול בהרבה—הזדקנות היא מסע, והאופן שבו נחווה אותו תלוי בהחלטות שאנו מקבלים היום.
כמי שהקימה את העמותה Dementia Prevention UK. שמתמקדת במתן חינוך בנושא הפחתת הסיכון לחלות בדמנציה, העבודה בעמותה לימדה אותי דברים רבים, ביניהם שלזקנה פנים רבות—חלקן ידועות יותר וחלקן פחות. לחלק מהן ניתן להתכונן מראש, ואחרות מפתיעות ומפחידות.
כחלק מעבודתי בעמותה, אני מתרכזת בחלק החיובי של הזקנה, המסייע לאנשים להגיע לשלב הזה מוכנים, חזקים נפשית ופיזית. אני פוגשת אנשים הנמצאים בשלבים שונים של המסע לגיל השלישי. המפגש עם אוכלוסיות רבות מכל קצוות העולם פתח בפניי דלת נדירה לעולם הזקנה, ההתבגרות וההפנמה שזקנה היא מסע—והכי חשוב להגיע אליו כמה שיותר מוכנים. ממש כמו לפני הטיול הגדול למזרח אחרי הצבא: הכנה מדוקדקת שמדייקת את החוויה ומשאירה מקום למינימום הפתעות לא נעימות. היכן לעצור לנוח, ממי לבקש עזרה, ואיך להתקדם כדי להגיע ליעד—הכול אנו לומדים לפני היציאה למסע.
המפגשים שלי עם אנשים שכבר לוקחים חלק במסע הזקנה מרגישים עבורי כמו חקר אנתרופולוגי של שבט מרתק. ככל שאני לומדת יותר, אני מבינה עד כמה עוד יש לי לגלות.
בחודשים האחרונים החלטתי להתמקד במסע לגיל השלישי של הקהילה הישראלית. האתגרים הפיזיים, הנפשיים והכלכליים של הקהילה הישראלית אינם שונים בהרבה מאלה של קהילות מהגרים אחרות שאיתן אני עובדת. החלטתי לשתף אתכם בכמה ממסקנותיי ואשמח לשמוע גם את החוויות והתובנות שלכם.
- לא משנה מהיכן את מגיעה בעולם או לאיזה מעמד כלכלי את שייכת, הזקנה היא קבוע באופק הידוע מראש. איך ייראה מסע הזקנה תלוי בגורמים רבים, על חלקם יש לנו השפעה ועל חלקם אין לנו שליטה.
- ניסיונות להתכחש לזקנה אינם מביאים לתוצאות טובות—הם עלולים לגרום לפציעות גופניות ונפשיות.
- תהליך זקנה חיובי תלוי ברובו בקשר שלי לקהילה, אך גם בכוחה של הקהילה לשאת אותי במסע הזה. קהילה היא כמעט הדבר החשוב ביותר במסע הזקנה. מניסיוני, מתוך שיחות עם קרוב ל-200 אנשים מקהילות מהגרים שונות, הקהילה הישראלית ואחרות—קהילה היא המפתח למסע חיובי. היא מקלה, מפצה, מרפאה ומסייעת בתהליך הארוך של הזקנה.
- הבנתי שחשוב שזו תהיה הקהילה שלך. לא כל קהילה מתאימה.
העובדה שכולנו בעלי אותו צבע עור או חולקים אותה דת, ויושבים יחד בחדר כל יום רביעי לשחק קלפים—לא עושה אותנו קהילה. העובדה שכולנו מסוגלים לתקשר, ברמה כזו או אחרת, באותה השפה—לא עושה אותנו קהילה. העובדה שכולנו הגענו, יחסית, מאותו אזור גיאוגרפי—לא עושה אותנו קהילה. העובדה שכולנו מחזיקים באותו צבע דרכון—לא עושה אותנו קהילה.
אז מה כן הופך אותנו לקהילה? חוויות זהות: אבטיח מתוק עם גרגרי חול בתחילת הקיץ… הקולות שמיד עולים בזיכרון—גלי הים, חום החול בין האצבעות, משחק המטקות, קולות אנשים צוחקים. שיר הפתיחה של “רגע ודודלי”, “קישקשתא”, או צלילי סרט בערבית ביום שישי בערב. השקט המופתי ביום כיפור, כשהכבישים ריקים ואנו מדוושים על אופניים. הדגלים המתנוססים בכל בית ביום העצמאות. השירים של “הכבש השישה-עשר”. חולצה לבנה במסדר, והתור הארוך לטלפון הציבורי בטירונות. ועוד ועוד ועוד…
זה מה שיוצר קהילה. הנוסטלגיה הזו שמוחזקת חזק בזיכרון… ככל שאנחנו מתקדמים במסע הזקנה, הצורך שלנו בקהילה שמכירה את הבדיחות שלנו, התרבות שלנו, הריחות שלנו—גובר. המחקרים מצביעים על כך, אך אין צורך בהם—אנחנו חווים זאת בעצמנו. אצל חלקנו הכמיהה למוכר היא יומיומית, ואצל אחרים היא באה בגלים.
עם הגיל אנו הופכים איטיים יותר, חלשים יותר ורגישים יותר, וגם פחות נוטים להצניע, לשנות ולהתאים את עצמנו לסביבה. אחרי שנים של חיים, אנו רוצים שיכירו במסע שלנו, כי הוא משמעותי לא פחות מכל מסע אחר.
אחד הראיונות שחוויתי נחרט בזיכרוני. דיברתי עם גבר מבוגר שאשתו נפטרה. ילדיו אמנם גרים קרוב, אך עסוקים בענייניהם, וכך גם נכדיו. הוא תיאר בדידות עמוקה, וכשדיברנו, הרגשתי שהוא מאריך את השיחה כדי לנצל כל הזדמנות להשתמש במילים שלא היה לו עם מי לחלוק זמן רב. למרות בדידותו, הוא סירב להצטרף לפעילויות לגיל השלישי שאינן מאורגנות על ידי הקהילה הישראלית. כששאלתי מדוע, הוא השיב בתשובה פשוטה ומדויקת: “I am tired of being the other”—”נמאס לי להיות האחר”.
המסקנה ברורה: אנו זקוקים לשירותים מותאמי קהילה ותרבות ישראלית לכל הגילאים. מופעי תיאטרון, מפגשים על בירה ופעילויות לצעירים הם חשובים, אך גם שירותים לבני הגיל השלישי הם חיוניים. הקהילה שלנו מתבגרת, ואנו זקוקים לשירותים מותאמים—שיבינו את האתגרים שלנו ויועברו בעברית, כדי שנוכל לחוות את מסע הזקנה באופן החיובי ביותר האפשרי.
אנשים ששוחחו עמי במסגרת המחקר הביעו צורך ברור בשירותים כאלו, שיינתנו על ידי הקהילה שלנו עבור הקהילה שלנו. לכן החלטתי להרים את הכפפה: בשיתוף אנשי חזון נוספים, אנו מקימים מערך שירותים לגיל השלישי בעברית. כצעד ראשון, נתחיל בשירותי פנאי, ובהמשך נרחיב את מגוון השירותים בהתאם לצורכי הקהילה, תוך שיתוף פעולה עם ארגונים נוספים. המטרה אינה להמציא את הגלגל מחדש, אלא לשפר ולדייק אותו כך שיתאים לנו.
הצטרפו אלי למסע!
אני מזמינה אתכם להצטרף ליוזמה הזו, לתרום מזמנכם, לשתף בחוויות שלכם. ביחד, נוכל להפוך את הגיל השלישי לחלק הכי טוב בחיים שלנו. אם אתם מעוניינים לקחת חלק ביוזמה ולתרום מזמנכם, אשמח לשמוע מכם!
