אם אתם נמצאים פה לתקופה קצרה ואין לכם הורים עשירים ונדיבים, אני מניחה שאתם שוכרים דירה או חולקים בית יחד עם עוד שותפים. לפני כן, אני מניחה שהיה לכם העונג להכיר מספר סוכני תיווך לונדוניים, בתקווה שזה לא עלה לכם בזמן רב ובעצבים. אם לא היה לכם מזל, חשתם ודאי תסכול שאין לפני מי להתלונן או לדרוש צדק. מצד שני, אם אתם בעלי בית בלונדון, דעתכם על סוכני תיווך מקומיים לא יותר טובה.
במהלך העשורים בהם אני כותבת טור ייעוץ בענייני נדלן, שמעתי על טרגדיות משני הצדדים. עד אפריל 2007 מדובר היה בדיירים שעברו חוויות נוראיות. אחד מכל ארבעה חוזי שכירות נגמר במחלוקת ודיירים רבים לא יכלו לקבל חזרה את הפיקדונות שלהם. החוק השתנה ב-2007 ומאז פיקדונות חייבים להיות מוחזקים בתכנית המאושרת על ידי הממשלה. האיזון נטה אז כנגד בעלי הבתים, בייחוד הלא מנוסים והתמימים, שקנו כדי להשכיר או שרכשו נכס ועברו אליו לפני שמכרו את הנכס הקודם.
מה שהם לא ידעו (ולא הייתה להם אפשרות לדעת) זה שכל אחד – ממש כל אחד! – יכול היה לשכור משרד קטן ולשים שלט – סוכנות תיווך, מבלי צורך להוכיח ידע בנושא או כשירות, שלא לדבר על אתיקה מקצועית. לתת את הנכס היקר שלכם בידי סוכנים לא מנוסים יכול להיות הרסני אם כתוצאה קיבלתם דיירים נוכלים לביתכם. מניסיוני, דיירים שיודעים לתעתע במערכת, עלו לבעלי הבתים התמימים עשרות אלפי פאונדים. סוכן התיווך, לעומת זאת, גובה את שכרו – לרוב מראש – אבל לא מוכן לקבל אחריות כשהעניינים משתבשים.
לפני כמה שנים, מהגרת בלתי חוקית שקראה לעצמה רוז צ’ימוקה, שכרה כמה בתים והתחזתה לאם לשלושה ילדים הנשואה לבעל עובד. כשהיא קיבלה את המפתחות, היא מיד שינתה את המנעולים בדלת הכניסה, התקינה מנעולים פנימיים בחדרי השינה, ריהטה אותם במיטות וטלוויזיות והשכירה אותם לדיירי משנה רבים ככל שיכלה. היא גבתה מהם דמי שכירות גבוהים, אך בעלי הבתים לא ראו מזה לירה. צ’ימוקה נכנסה לכלא בשנה שעברה, אבל זו הייתה רק נחמה פורתא לקורבנותיה הרבים שאיבדו אלפים בגלל דמי השכירות, ואלפים נוספים בגלל הצורך בשיפוץ הבתים. אף אחד מסוכני התיווך לא היה צריך לתת דין וחשבון, על אף שנתנו לה גישה לבתים.
אבל יש תקווה. בקרוב יואלצו סוכנויות תיווך להירשם בנציבות תלונות הציבור בענייני נדלן (TPO) או גוף זהה כתנאי לעסוק בתיווך. כך שבמצבים בהם דייר או בעל בית מקבלים שירות גרוע, תהיה להם אפשרות להתלונן בפני גוף שיהיה מוכן להקשיב, לחקור ולשלם פיצויים במידת הצורך.
נציב תלונות הציבור, כריס האמר, קרא לשינוי זה מזה שנים. אלו חדשות טובות, הוא אומר, זה יבסס רמה אחידה של כללי המשחק, והסוכנים הפחות מכובדים לא יוכלו להתחמק מהענקת יחס הוגן ללקוחותיהם. ההתמקצעות רק תשתפר.
שר הדיור בממשלת הצללים, ג’ק דרומי, אף הרחיק לכת ואמר, אנחנו זקוקים להגנה על שוכרים ובעלי בתים, שקיפות כנה של התשלומים שגובים הסוכנים, אמצעי ביטחון כמו ביטוח המגן על כספי הלקוחות ובמיוחד הסמכות לאסור על פעילותם של סוכנים שבעבר פעלו באופן בלתי הולם. אני מסכימה, אבל זה ייקח שנים. בינתיים, חובת הרישום ב-TPO תעשה נפלאות.
