יותר מדי אנטיביוטיקה, חופשות בטן-גב, סרטים כחולים או חזרה מוגזמת למשל, על המשפט אני אוהב/ת אותך – ומשהו מהאפקטיביות של הדברים הללו עשוי ללכת לאיבוד. כמעט כל דבר שמשתמשים בו יותר מדי עלול לאבד את המשמעות או התועלת שלו, אבל גם ההיפך הוא הנכון – ומשהו שלא משתמשים בו לעתים תדירות נשכח בסוף לגמרי.
אני לא אנגלופיל, אבל אני אוהב להגיד תודה. אין לי גם בעיה להתנצל, להצטער או לבקש סליחה. אבל קורה שישראלים פה ובארץ חושבים שזה מוזר, ומנצלים את זה כדי להסתלבט עליי שהפכתי לאנגלי. רק שאני בכלל לא זוכר מתי הפכתי לפרא אדם.
כל ישראלי שגר כאן יודע כמה קל לגלות שאנגליה לא מושלמת. קל גם להיות אנטי כל מה שבריטי (אם כי אז לא ברור לי מה אנשים כאלה עושים פה). יש הרבה דפוסי התנהגות בריטיים שקל לשלול בציניות אבל נימוס הוא לא אחד מהם. כשמישהו קונה לי מתנה – גם אם היא לא מצאה חן בעייני ואין מאחוריה טיפת מחשבה או השקעה נראה לי שמגיע למישהו הזה (שהוא בדכ חבר או קרוב משפחה לא אויב) שאני לפחות אכיר במאמץ שלו ואגיד תודה.
יש פה מן מנהג כזה, גם אצל היהודים המקומיים, שאחרי חתונה / בר-מצווה / ברית בעלי השמחה שולחים כרטיסי תודה לכל מי שנתן להם מתנה. זה קשה, זה לוקח זמן ולא קל לשמור על מקוריות. לאט לאט הטקסטים חוזרים על עצמם והופכים שבלונים, אבל עבור מי שמקבל אותם, זו אותה הרגשה כמו לקבל מחבר בחול אימייל אישי, לעומת אי-מייל קבוצתי. אמא שלי למשל, מאוהבת במנהג הזה. כל פעם שהיא קונה לקרובים האנגליים של אשתי מתנה (גם אם הן מתנות צנועות) – היא ממש מתמוגגת ממכתב התודה שמגיע אחר כך. רק שמאז היא לא מפסיקה לשים לב שכמעט כל האחיינים והאחייניות שלה, שמקבלים כמתנה לפחות איזה אלף ומשהו שקלים, לא טורחים אפילו להתקשר להודות לה.
גם אותי זה מתחיל לעצבן. בפסח היינו בחופשה בארץ. הסתובבנו איזה שעה וחצי בטויז-אר-אס כדי למצוא מתנת יום הולדת לאחיין בן העשר. בסוף נעזרנו בהמלצה של אמא שלו – אבל תודה ממנו לא קיבלנו. קנינו גם מתנה (לא זולה) לזוג חברים שלא נוכל להיות בחתונה שלהם. לא הגיוני שבשיחת הטלפון הראשונה בינינו, יומיים אחר-כך, יתחיל החבר שלי את השיחה בתודה על המתנה?
כולנו יודעים שהבעיה לא מסתכמת במתנות. יכול להיות שאנגליה קלקלה אותי ועשתה אותי יותר מדי רגיש לנושא – אבל חבל שמכל הדברים שאמצנו מהאנגלים בתקופת המנדט, דווקא על הנימוסים החלטנו לוותר. אני לא אומר שצריך להפוך פה לפודלים, אבל מי מאיתנו שחוזר לארץ, לא יזיק אם ייקח איתו קצת דרך ארץ בריטית.
