פה קבור הכלב

דודי ונילי חלמו על בית בכפר במשך 14 שנה, מאז שהגיעו לאנגליה ב-92′. בני הזוג התגוררו בלונדון כשהוא עובד באבטחה, והיא בחברת תעופה. הם חסכו פני לפני כך שכאשר הילדים יגדלו הם יוכלו לקנות בית בהרטפורדשייר עם חווה קטנה.

מאחר והשניים הם אנשים רציניים, הם עשו את שיעורי הבית שלהם וחיפשו קרוב לשנתיים אחר הנכס המתאים. בסוף הם מצאו מקום כזה ב-Welwyn, לא רחוק משדה התעופה של לוטון. בעזרת דפי זהב הם בחרו בעורך-דין מקומי שגבה סכום סביר עבור ניהול הקנייה, ושמחו כאשר העסקה הושלמה באופן חלק. הבית היה ממוקם באיזור כפרי יפהפה עם מאות אקרים של שטח. הבית היה במצב פנטסטי וכלל בריכה מקורה ומכון כושר צמוד.

לדודי היה בית-מלאכה מרווח עם מספיק מקום עבור כל הכלים והמכשירים שלו. פירות צמחו על העצים והאורווה הייתה כולה מוכנה לקליטת שני הסוסים שדודי ונילי התכוונו לרכוש. הכול התנהל כשורה עד לביקורו של ג’יימס סמית’ מהמשרד לאיכות הסביבה.

הסתבר שלפני כ-115 שנה, חלק מהשטח (אך לא הבית עצמו) שימש כמפעל קטן לעיבוד מתכת. בית-המלאכה היה ממוקם במרחק סביר מהבית, קרוב לפינה שבסוף הקרקע שבבעלותם של דודי ונילי. כמה ימים לאחר הביקור של ג’יימס הגיע מכתב מהמשרד לאיכות הסביבה, ובו נכתב שהאדמה נחשבת נגועה ושמבחינת החוק זאת היא חובתם של בני הזוג לטהר אותה. במכתב נאמר כי יש להם שישה חודשים לסיים את מלאכת הטיהור של השטח. השניים בדקו וגילו שניקוי האיזור הקטן שנמצא נגוע יעלה פי ארבע יותר מהסכום שהם שילמו עבור כל החלקה. עולמם חרב עליהם.

באותו רגע הם הצטרפו למועדון בו חברות עוד אלפי משפחות שנמצאות באותו מצב. חקיקה חדשה הפקידה את הנטל שבטיהור אדמה נגועה בידי בעל הנכס הנוכחי. מפעל קטן למתכת שנסגר לפני קרוב ל-100 שנה הפך את גן העדן שלהם לגיהינום ולפשיטת רגל.

ישנם מספר דברים שניתן ללמוד מהסיפור. חשוב במיוחד לדעת שבקניית נכס כדאי תמיד לקחת עורך-דין שבקיא בהיבטים שונים של החוק ולא רק מתמחה בהעברות בעלות. הייעוץ של עורך-הדין כל כך קריטי שאם הוא לא ניתן, או אם לא נוהגים על פיו, אפשר להגיע לתוצאה הרת אסון. אין ספק שאם דודי ונילי היו יודעים על החוק החדש הם היו שוקלים, אולי, לערוך חיפושים נוספים לפני שהיו מתחייבים על הרכישה. עם ייעוץ טוב, הם בודאי היו שוקלים לקחת גם פוליסת ביטוח שתגן עליהם מפני אפשרות כזאת.