כותרת המשנה בשמו של הספר אכן מתאימה למה שמייק מרקוזי עושה ב-300 העמודים שהוקצו לו על ידי ההוצאה השמאלנית ‘וורסו’ – והוא מנצל כל עמוד לצורך הנפשי שלו לנתץ את הציונות עד היסוד, לשלול את ישראל מן המסד, לנפץ לרסיסים את מה שהוא רואה כחיי ההכחשה של יהודי התפוצות נוכח פשעיה של ישראל אתמול, היום ומחר.
מרקוזי מגייס את כולם כדי להוכיח את טיעוניו, אויבים ואוהבים כאחד. הוא עושה זאת בכעס, אבל לא בשצף קצף. הוא חש עוינות בולטת כלפי סביבתו היהודית וישראל גורמת לו לשאט נפש. את מניעיו הוא מנסה להסביר באמצעות מה שנראה בעיניו כעובדות היסטוריות והיגיון צרוף, תוך שימוש בחוויותיו האישיות. לא סתם מסע אלא מסע צלב. מתוך הרצון להשיל מעליו כל נגיעה בתועבה הקרויה ציונות, הוא נוטל עמו את הקורא לטיול אוטוביוגרפי בתחנות חייו מילדות והתבגרות בניו-יורק ועד בגרות ובשלות בלונדון בה הוא חי היום.
דווקא אביו הציב אותו על פרשת דרכים אידיאולוגית ממנה הוא לא הביט יותר לאחור. היה זה אחרי מלחמת ששת הימים. הוא, כנער, מתח ביקורת על ישראל ואביו כינה אותו יהודי ששונא את עצמו והורה לו לעזוב את השולחן. זו הייתה הטראומה שפקחה את עיניו. שאביו ההומניסט, האנטי-גזען, הנאור והדמוקרט יסתום את פיו בגלל ישראל?
והספר הוא, אולי, תגובה מאוחרת להארה זו. בחיבור הזה אין הוא מותיר ספק באשר לדעתו: הציונות והאנטישמיות הן שתי הקצוות של אותה משוואה. עבור האנטישמים והציוניים אני יהודי ולעולם אהיה כזה. מסיבה זו הנאצים היו מסמנים אותי להשמדה וישראל תזכה אותי בכל ההטבות להן אהיה זכאי כמי שירש אדמה של אחרים.
מרקוזי מנסה להזים כל טיעון התומך בזכותה של ישראל להתקיים. הוא גם מבטל את הטענה שלא יעלה על הדעת כי לעם היהודי לא תהיה מדינה משלו. גם לאחרים אין: לכורדים, לטיבטים, לקשמירים, לצ’צ’נים, לטמילים, לזולו, לאסאמים, לפשטונים והרשימה ארוכה. ואם תגידו שזו תהיה הדת היחידה ללא מדינה, אז הוא ימהר להשיב כי גם לסיקים אין מדינה משלהם.
פרק גדול מוקדש בספר לנכבה. המחבר קובע בלהט כי ב-1948 היהודים הם אלה שדחפו את הערבים לים ולא ההיפך, בהתייחסו לבריחתם-פינויים של ערביי חיפה ועכו מן הנמל במהלך המלחמה. הוא גם כופר בנראטיב ההיסטורי כי היהודים לחמו באויב מאוחד עם מטרה ברורה להשמיד את היישוב. הוא כותב כי הבריטים איפשרו ליהודים להקים מדינה בתוך מדינה, לא רק מערכות חינוך ובריאות, אלא אף צבא ובכלל העניקו להם יתרון במלחמתם. הבריטים העלימו עין מ-368,000 מהגרים בלתי-חוקיים וצפו מן הצד כאשר צהל ביצע טיהור אתני באוכלוסיה המקומית. לאחר הקמת המדינה שיגרה הממשלה שליחים לעיראק, למצרים ולמרוקו ובעזרת טקטיקה של קונספירציה הצליחה להעלות את יהודי אותן מדינות ארצה.
לאורך כל הספר מצטט מרקוזי ממאמרים שכתב סבו המנוח, אדוארד מוראנד, ב’ג’ואיש רוויו’ הניו-יורקי בשנות ה-30 וה-40 כדי לנהל איתו ויכוח ולהעמיד אותו על טעויותיו ביחס לציונות ולמאבקה הצבאי. מפולמוס חד-צדדי זה מנסה הנכד להוכיח כי סבו האולטרא-ציוני טעה לאורך כל הדרך. לשם כך הוא נדרש לביטויים חריפים המעמידים את כנותו באור מפוקפק מעט. הוא מקבל, למשל, את ההשוואה בין ישראל לבין האפרטהייד של דרום-אפריקה, אבל בהבדל אחד. המיעוט הלבן השתמש ברוב השחור ככוח עבודה זול, בעוד הציונים תכננו לסלק את הערבים ולהחליפם בעובדים יהודים.
התחנה האחרונה שלו, בריטניה, מספקת לו חומר רב בתצפיתו על היהדות המקומית. בפרק זה הוא מספר על ההתייחסות של השמאל הבריטי בו הוא פעיל לעצם היותו יהודי בעיצומן של ההפגנות הגדולות נגד המלחמה באפגניסטן ועיראק. ישראל מזוהה עם היהודים, המערב תומך בישראל ולכן מאשימים את היהודים בכל הזוועות של המאה ה-21, הוא מסביר את האנטישמיות. ישראל מרעילה את הפזורה היהודית, הוא מוסיף נדבך אחר. לא ייאמן עד כמה היא עיוורת נוכח מעשי הפשע של ישראל. בכלל, הוא ממשיך לירות, שהיהודים לא יתאוננו כי הם מואשמים במה שעושה ישראל. הרי הקשר ביניהם אמיץ ביותר ובבתי-הכנסת בבריטניה הרי הוכנסה תפילה לשלומם של חיילי צהל. בהקשר הזה הוא נחרד מתגובתו של הרב הראשי על מעשי ישראל במלחמת לבנון האחרונה וגם לא מתרשם ממספר התקיפות האנטישמיות בבריטניה, לעומת נתוני אלימות כלפי שחורים ומוסלמים במדינה.
לאורך כל הספר מסתמך המחבר (שכתב בעבר ספרים על בוב דילן ומוחמד עלי) על היסטוריונים מן הסוג הידוע (אילן פאפא, אבי שליים, ז’קלין רוז, נורמן פינקלשטיין, לני ברונר, עבאס שיבלאק ודומיהם), מה שמפחית ממידת היושרה שהניעה אותו להתנפל על הציונות כאם אמו של הרוע עלי אדמות. ולא, אל תפחידו אותו בטיעוני נגד. את האמת שלו הוא לא יעקם אפילו לטובת עובדות אחרות. כמה מחברי היהודים אמרו לי שהם חשים בושה כלפי ישראל. אני חש כעס, גועל ותסכול, אבל לא בושה, מלבד העובדה שאיני עושה מספיק כדי לעצור את הזוועה.
307 עמודים.
Mike Marqusee – If I am not for myself, A journey of an Anti-Zionist Jew.
Verso. £16.99
[PIC=3673:center]
