בימים של לחימה על תפקידי לחימה לנשים בצה?ל ומלחמה באלימות כלפי נשים ונערות, וחתירה לשוויון זכויות לנשים, התכנסו בטורונטו שבקנדה ישראליות שבאו מ?11 מקומות בעולם לכנס מיוחד במינו תחת הכותרת: ?נשים בונות קהילה?. את הכנס ארגן החלק הנשי של ?מנהיגות ישראלית בתפוצות (GIL) – דר ורד גליקמן מבודפשט, עוד לי אלוני מהלסינקי וענת קורן נציגתנו מלונדון – בשיתוף עם גליה סרנר, מנהלת תכנית המפגש בטורונטו, ובחסות משפחת מרקר הנדיבה ותמיכתה של משפחת ליאון ונותני חסויות. אלה היו ארבעה ימים של מופעים, הרצאות, סדנאות ומפגשים עם נשים מעוררות השראה – והכול בעברית, למען הישראליות שמתגוררות מחוץ למדינה.
בערב הפתיחה, נהנינו מזריקת מוטיבציה וגאווה נשית, כשענת קורן פתחה את הכנס בהתרגשות ובירכה את 150 הנוכחות בשם הצוות המארגן. זה אירוע ראשון מסוגו, אמרה, והיא הודתה לנשים שהגיעו מרחוק והבטיחה ימים מלאי תוכן ומשמעות לצד הנאה והתרגשות. הבטיחה וקיימה!
כיבדה אותנו בנוכחותה גלית ברעם, הקונסולית הכללית של טורונטו, שמנתה בסיפוק מספר רב של נציגויות ישראליות בתפוצות, המנוהלות על ידי נשים שהן שגרירות ישראל וקונסוליות, בהן רחלי שני, הקונסולית הכללית בלונדון. פעם אחת, סיפרה ברעם בגיחוך, נחשדה כנערת ליווי כשנסעה מתוקף תפקידה לפגישה חשובה, וברוב הפעמים האחרות ייחסו לה תפקידים ?נשיים? יותר או ?הגיוניים? יותר, כמו מזכירה או מתורגמנית. ברעם, שעובדת במשרד החוץ כבר 22 שנים, דימתה את ילדיה וילדי הישראלים בתפוצות ל?חבצלות מים? – נודדים ונודדות, אבל בעלי שורשים מתחת לפני המים, והזכירה לכולנו: ?ישראל היא הבית שלכן, הדלתות פתוחות והלבבות פתוחים לכל הישראלים בתפוצות?.
בחיוך ובנועם למדנו מסוזן ג?קסון (כפילתה המשעשעת של חנה לסלאו) על פילנטרופיה נשית ועל נשות טורונטו היהודיות, שטבעו את חותמן בחברה והיוו גורם משמעותי בהתהוות הקהילה היהודית המשגשגת בקנדה. ב?1975 התקיים כנס הנשים היהודיות הראשון, סיפרה בגאווה. כולנו מהגרים, אמרה, החל מהכיבוש הבריטי בקנדה במאה ה?17 שהובילו גנרלים יהודים ועד לנמלטים מהפוגרומים במזרח אירופה. ?הקהילה חשובה, לא משנה איפה אנחנו! הקהילה היא משפחה!?, צעקה בהתלהבות, והבנו בדיוק על מה היא מדברת.
אף עין לא נותרה יבשה
ביום הראשון של הכנס, התקיים פאנל עוצמתי בהנחייתה של אורלי כרמון – חברת הצוות המארגן מטורונטו – שהציג את המשתתפות מעוררות ההשראה, שלכל אחת מהן יש סיפור מיוחד של צמיחה יוצאת דופן ושל העצמה נשית. הקומיקאית סיגל כהנא, שמתגוררת בניו ג?רסי, שעשעה אותנו בסטנד?אפ מיוחד במינו, ובאופן משכנע למדי היא הזכירה מה עלול לקרות לנו אם נצווח על ילדינו ?די!?, בנוכחות זרים בתפוצות
היום השני עסק בנושא ?נשים במציאות חדשה? ו?להמציא את עצמך מחדש?, כפי שנדרש כמעט מכל אישה ברילוקיישן. לגמנו בשקיקה את המידע על ?היבטים מגדריים של הגירה? מפי ד?ר רינה כהן. מאסתר סרוק, חוקרת בתחום החינוך ונציגת ההסתדרות הציונית העולמית בצפון אמריקה, למדנו על האתגרים החינוכיים שניצבים במעבר בין תרבויות. שמענו את המאמנת האישית שירן רז, שהטיפה בהתלהבות: ?הקשיבי לצרכים שלך, היי מודעת לחוזקות שלך וזכרי שהכול אפשרי!?. והקשבנו לנשים שמודעות לחוזקן ושכנגד כל הסיכויים התגברו על קשיים כבירים ויצאו לדרך חדשה. אף עין לא נותרה יבשה לאחר מפגש מרגש במיוחד עם מרים פרץ, ?אם הבנים?, ששניים מילדיה נפלו במהלך שירותם בצה?ל, בהפרש של שש שנים זה מזה. בין שני המאורעות האיומים הללו, איבדה גם את בעלה האוהב, שנפטר בטרם עת ממחלת לב שהתעוררה עם מות בנם הראשון. בחוש הומור נדיר וברגישות יוצאת דופן סיפרה מרים את סיפורה האישי והוכיחה שלמרות השבר הגדול היא בחרה בחיים ותרמה לחברה על ידי תמיכה במשפחות שכולות ומתן הרצאות מעוררות השראה ברחבי העולם. גיבורה בעל כורחה, כדבריה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות לפני כשנתיים. גיבורה אמיתית לדעת כולנו. באופן אישי, בתור אם שכולה טרייה, קיבלתי ממרים כוחות עצומים, אנרגיות מדהימות ותקווה שהמשבר הנורא שאני נמצאת בו אינו סוף הדרך אלא להפך – תחילתה של דרך חדשה לצד הצער הבלתי נסבל.
קהילה מעניקה אריכות חיים
היום השלישי היה עמוס תכנים מעניינים, כשלמדנו מה נעשה בקהילות הישראליות השונות בעולם. גולת הכותרת, לשמה הבאנו עצמנו כל הדרך מלונדון, הייתה הרצאתה המרתקת, הסוחפת ומעוררת ההשראה של ד?ר שרה שדמי וורטמן על נשים בונות קהילה. וורטמן שכנעה אותנו בהתלהבות, כי ?מנהיגות היא עשייה מנהיגותית בעלת חזון והיכולת להוביל אחרים למימושו?. הבנו שקהילה מעניקה חוסן וביטחון אישי, איכות חיים ואריכות חיים (!), הזדמנות למימוש עצמי, מרכיב בעיצוב הזהות האישית, יכולת להתארגן ולמנף לקידום מטרות אישיות וקבוצתיות, רווחה נפשית (wellbeing), בריאות פיזית ותחושת אושר. לאחר דיון נוקב, הבנו שהקהילה היא הפיכת קבוצות וירטואליות לבית שבו תהיה תחושה של שייכות ושל משמעות, והוחלט לקיים כנס נשים נוסף לחיזוק הקהילה בלונדון בחודש מרץ הקרוב.
מחוזקות מתחושת הצורך בחיזוק הקהילה הישראלית, נהנינו מהופעתה של הזמרת האגדית דפנה ארמוני (בתמונה הקטנה למעלה), למדנו ממנה על הזמרת אלה פיצג?רלד שצמחה מתוך קושי ונרתמנו למבצע בלשי נמרץ כשהיא סיפרה על אהוב נעוריה מקנדה, בתקווה שמישהו מבין מהנוכחים יוכל לאתרו, כשהיא מצוידת רק בשמו – הנפוץ בעולם והשמור במערכת (הממצאים בסוף הכתבה).
יצאנו בתחושת שליחות עצומה
היום האחרון נפתח על ידי שרון בואנוס, מנהלת הבית הישראלי בלונדון, שסיפרה על שפע האירועים והפעילויות המבורכים שמקיים הבית למען הקהילה. הכנס הסתיים בשיחה פעילה בנושא הבוער הדה?לגיטימציה של ישראל והפצת האידאולוגיה של ה?BDS, בהנחייתה של ענת קורן. היא הזכירה לנו שלא נותרת לנו ברירה אלא להיות מה שאנחנו: ישראלים וישראליות בתפוצות עם הצורך להתאחד, לדבר בשפה המוכרת לנו ולתת ערבות הדדית במיוחד לאור עליית הדמונזיציה של ישראל בעולם.
יצאנו מהכנס בתחושת שליחות עצומה וערך מוסף. ואם התקשתם להתחבר לעניינים המהותיים שברומו של עולם הישראלים בתפוצות, ודאי תחושו התרגשות עצומה לנוכח העובדה שדפנה ארמוני לבסוף מצאה את אהוב נעוריה! כמו קלישאה אמיתית וטובה, זה קרה בשעה האחרונה של הכנס, תודות לנחישותה של אישה אחת יקרה – זיוה לוי, הידועה בלונדון בכינויה זיוהלה.
