הכירו את האיש המשווה ישראלים לנאצים
למרות נסיגת צהל מרצועת עזה, עליית החמאס לשלטון ואיומיו של נשיא איראן להשמיד את ישראל -קיבל ה’סינוד’ החלטה הקוראת להחרים חברות המשרתות, לדעתו, את הכיבוש הישראלי. ה’סינוד’, הגוף הפרלמנטארי של הכנסייה, כיוון את החלטתו לחברה האמריקאית ‘קאטרפילר’ המוכרת בולדוזרים לישראל המחריבה באמצעותם בתים פלסטינים. בכך תמכור הכנסייה את מניותיה בחברה המוערכות ביותר משני מיליון פאונד.
החלטה זו זכתה גם לתמיכתו של רואן ויליאמס, הארכיבישוף של קאנטרברי (בניגוד לעמדת קודמו), והיא עוררה את זעמו הלא אופייני של ג’ונתן זאקס, הרב הראשי. זה טען כי ההחלטה מאיימת על יחסי נוצרים-יהודים במדינה ואינה מכירה בעובדה שישראל סיכנה את עצמה במלחמת אזרחים כאשר קיבלה החלטה לסגת מרצועת עזה.
למריבה הזאת השתחל פול אוסטרייכר, כומר בכיר בכנסייה, שאביו יהודי ומשפחתו נספתה בשואה. הוא פרסם בגרדיאן מאמר הזוי, רווי ארס ועתיר בורות, נגד הרב הראשי שנשא את הכותרת מדיניות ישראל היא זו אשר מזינה את סרטן האנטישמיות. לדבריו אין הוא יכול להחריש כאשר אזרחים ישראלים רבים חושבים ומדברים על הפלסטינים כמו שהגרמנים חשבו ודיברו אז על היהודים….
אוסטרייכר הדגיש כי רק אהבה לישראל מנחה אותו, למרות שישראל נולדה, במתכונתה הציונית הנוכחית, כתוצאה משפיכות דמים וטיהור אתני. עוד כמה מפניניו: הנואשות הפלסטינית היא זו שדוחפת אותם לאלימות. סרבני המצפון הישראלים הם הממשיכים האמיתיים של הנביאים. הטענה שביקורת על ישראל היא אקט אנטישמי אינה אלא סחטנות מוסרית.
יצוין כי ה’סינוד’ לא יצא מכליו כאשר נשיא איראן הודיע על הצורך להשמיד את ישראל וגם נצחונו של החמאס לא הדיר שינה מעיני חבריו.
ילקוט הכזבים של הגרדיאן
חודש פברואר היה חודש האפרטהייד. ממש משום מקום נחתו עלינו כ-20 עמודים שהודפסו בשני חלקים על ידי העיתון שהשווה בשעתו את פעולת צהל בג’נין להרס מגדלי התאומים בניו-יורק. השוואות הן הצד החזק של הגרדיאן, אולם דומה שהפעם נפרצו גם גבולות הנבזות שנקבעו על ידו בעבר. כריס מקגריל, הכתב הנוכחי בירושלים, היה בעבר הכתב ביוהנסבורג במשך 12 שנים וזכה לעידוד מצד מעסיקיו לבצע את האנלוגיה על פני 10,000 מלים, מספר שאינו זכור בעיתונות הבריטית.
מאמרים קשורים
העיתונאי מודה כי אין בישראל ספסלים ואוטובוסים נפרדים לערבים וליהודים, אולם מדיניות ההפרדה קיימת לדבריו בכל יום מימיו של המיעוט הערבי בארץ. גרוע מכך, התושבים הפלסטינים בשטחים חשים את נחת זרועה של הגזענות היהודית בכל אשר יילכו. כתיבה זו כבר נוסתה בעבר: הוצאת דברים מהקשרם, ערבוב אמת בשקר, ראיית הפרטים הקטנים במקום התמונה המקיפה, התעלמות מסיבות ומבט סלקטיבי. האקדמאי, דוד מאיר לוי, מצא למעלה מ-40 אי-דיוקים וכזבים במגילה הארוכה, שהודפסה במוסף היומי של העיתון. גרוע מזה, בחלק השני של הסאגה נמרחה באריכות מעייפת מסכת היחסים בין ישראל לדרום-אפריקה על פני כל השנים, מבלי שתכיל חידוש אחד לרפואה.
לדוגמא, הציב היומון צילום בו נראית בריכת שחייה דרום-אפריקאית ובה תלוי שלט המודיע על כך שהרחצה מותרת אך ורק ללבנים. מולו הודפסה בריכת שחייה בירושלים. האם גם שם קיימת הפרדה? לא, אבל היא משרתת את הטענה כי עיריית הבירה לא בנתה בריכות עבור תושביה הערביים של מזרח העיר. הגרדיאן הוא עיתון לא רק אובייקטיבי, אלא גם נדיב. למחרת הפרסום הוא איפשר לקוראי העיתון להגיב על פני שני עמודים נוספים…
גם האדריכלים רוצים חרם משלהם…
אחרי האקדמאים הגיע תורם של האדריכלים. גם הם סבורים כי בישראל יש אפרטהייד. כ-60 מהם התכנסו בסדנה של הלורד, ריצ’ארד רוג’רס, בלונדון והחליטו להטיל חרם על ישראל. לטענתם, בעלי המקצוע הישראלים מעמידים עצמם לרשות משטר הדיכוי בבניית ההתנחלויות וחומת ההפרדה ועל כן יש לסלקם מארגונים בינלאומיים. עופר קולקר, אדריכל ישראלי שלמד בלונדון, טוען, כי לחרם אין כל ערך משום שאדריכלים בריטים מעולם לא שיתפו פעולה עם עמיתים ישראלים. לעומתו מצוטט באינדפנדנט ישראלי אחר, אייל וייצמן, העומד בראש מרכז המחקר הארכיטקטוני בקולג’ גולדסמית’. לדבריו, החרם על ישראל הוא לגיטימי משום שהחומה נבנתה שלא כחוק.
אותו עיתון, שאינו חשוד באהבה יתרה לישראל, הקדיש לכך מאמר מערכת והביע התנגדות נחרצת לחרם. הוא הזכיר את כשלון החרם האקדמי, וטען כי האדריכלים צריכים ללמוד ממנו. העיתון גם סבור שהשעה אינה כשרה לחרם בשל ניצחון החמאס בשטחים והבחירות המתקרבות בישראל. חרם רק עלול לחזק את הגורמים הנוקשים בארץ ולהביא לבחירתם.
קצרצרים
***עפיף סאפיה, כבר אינו השגריר הנצחי של אשף בלונדון. עתה הוא מייצג את הפלסטינים בוושינגטון. בעימות שנערך ב- CNN עם שגריר ישראלי, טען סאפיה, הנחשב לאינטליגנט, כי מפלגת הליכוד עמדה מאחורי פרסום הקריקטורה על הנביא מוחמד בעיתון הדני
***המחבל המתאבד שהפגין מול השגרירות הדנית התגלה כסוחר סמים. עומאר כיאם (שימו לב לשם) סבור ככל הנראה שלהעליב את הנביא חמור יותר מאשר למכור קראק לילדים.
***מכאן ומשם נבלעה, איכשהו, הידיעה על מותו של הלורד מישקון – הפרקליט הכול יכול – שבביתו בלונדון נערכו בחשאי השיחות בין המלך חוסיין לבין נציגיה של ישראל.
