כינויים לקבוצות כדורגל, כמו השדים האדומים של מנצ’סטר יונייטד, התותחנים של ארסנל או הגלקטיקוס של ריאל מדריד, הם דבר מקובל וידוע. לכל כינוי המשמעות והרציונל שלו, אבל הכינוי של קבוצת הפרמיירליג טוטנהאם, יידס (היהודים) – בנוסף לכינוי המוכר, התרנגולים – לוקח את נושא הכינויים למקום אחר, כמו גם הווריאציות המזוהות עם הקבוצה – יידוס וייד ארמי (צבא היהודים), שהוא גם כינוי לאוהדים החוליגנים של המועדון. מדי הקבוצה הם בצבעים של כחול ולבן והאוהדים נוהגים להביא עימם למגרשים סמלי מגן דוד ודגלי ישראל.
על אף שבעלי התפקידים הבכירים בהנהלת המועדון הם יהודים (ביניהם, היור, דניאל לוי), ולקבוצה יש אוהדים יהודים רבים, שחלקם מתגוררים בקרבת איצטדיון הקבוצה, וייט הארט ליין (בתמונה למעלה), טוטנהאם מעולם לא הייתה בלעדית רק לדת מסויימת. בשנים האחרונות, חלק מאוהדי טוטנהאם מתנגדים לכינוי, משום שהם מאמינים שזה מושך כלפיהם התנהגות גזענית ומעדיפים לשמור על פרופיל נמוך. גם מנהלי המועדון, החוששים מעלייה בגילויי אנטישמיות, מנסים לשנות את הרגלי אוהדיהם, כדי שלא יקראו לעצמם בכינויים בעלי סממן יהודי. השינויים, הם מאמינים, יבואו במפגשים מיוחדים בנושא והודעות המועברות לאוהדים באמצעות אתר האינטרנט של הקבוצה.
לקראת משחקה של טוטנהאם, שהתקיים ב-20 באוקטובר בסאן סירו שבאיטליה – במסגרת משחקי אופא, ביקשה הנהלת המועדון להימנע מהבאת דגלי ישראל ופירסמה באתר הקבוצה, מספר ימים לפני המשחק, את ההודעה: המדיניות המקובלת והבסיסית באיצטדיוני הכדורגל בבריטניה ובכל מקום באירופה, היא שלא תורשה הכנסתם של דגלים בעלי אופי דתי/פוליטי, כולל דגלים המציגים את סמל מגן דוד. המשטרה המקומית מסרה כי לא תורשה הכנסתם של דגלים אלו והם עלולים להיות מוחרמים. אנא כבדו בקשה זאת.
למרות הודעת ההנהלה, נראה שלאיטלקים לא הייתה התנגדות לעניין, והפוליטיקאי היהודי-איטלקי, עמנואל פיאנו, הכחיש את הדברים: ניצב המשטרה, ג’אן ולריו לומברדי, עימו שוחחתי, טען שאף גורם משטרה איטלקי לא הנחה לפסול שלטים עם מגן דוד, אמר פיאנו, והוסיף כי אני אומר זאת מתוך סיפוק רב, משום שאחרת בעצמי הייתי מגיע לאצטדיון עם דגל מגן דוד.
גם תגובתו של דובר אופא, רוברט פוקנר, הייתה ברוח דומה: דגלים וכרזות נבדקים כרגיל. זאת כדי להבטיח שלא יהיו מסרים שעלולים לפגוע או להסית לאלימות. מגן דוד אינו נופל תחת קטגוריה זו. אגב, במשחקה מול אינטר מילאן, אם בגלל היעדרות הדגלים או לאו, הפסידה טוטנהאם 3:4.
היסטוריה של אנטישמיות
לא ברור מתי החלה התופעה של אימוץ הכינוי היהודי. יש האומרים שזה משנות ה-60′ או רק בתחילת שנות ה-90′ וחלק טוענים שזה עוד מימיה הראשונים של הקבוצה בסוף המאה ה-19. כך או כך, אוהדי הקבוצה היריבה נהגו לקרוא לטוטנהאם: ייד. על אף שמשמעותה של מילה זו ביידיש היא יהודי, הכוונה מאחוריה היא כינוי לעג אנטישמי, שנועד להשפיל את האדם אליו מכוונת המילה. אוהדי טוטנהאם, יהודים ולא יהודים כאחד, התאחדו כנגד ההשמצות האנטישמיות והחליטו לאמץ לעצמם את הכינוי והחלו לחבר שירי עידוד בנושא. הרעיון היה להשתמש בעלבון כסמל לכבוד ולגאווה.
לא מדובר בהיסטוריה עתיקה. בשנות ה-80′, במשחקיה של טוטנהאם נגד צ’לסי (קבוצה שגם רבים מאוהדיה הם יהודים), אוהדיה של האחרונה היו שרים שירים המזכירים את אושוויץ ומשמיעים רעש היס המחקה את קול הגזים במחנות ההשמדה. גם כיום ניתן לראות מדי פעם אנשים בקהל המניפים את ידם במועל-יד נאצי ולשמוע המנונים הכוללים שורות, כמו הספרס בדרך אל אושוויץ, וישנם צופים שעדיין מדווחים על רעשי היס במשחקי טוטנהאם.
לא רק טוטנהאם תופעת אימוץ היהדות אל מגרשי הכדורגל אינה ייחודית רק לקבוצת התרנגולים. גם אוהדיה של קבוצת אייאקס מאמסטרדם שרה במשחקיה שירים המתגאים במוצאה היהודי של הקבוצה, שלא היו מביישים את ההמנון הלאומי. מקימי ובעלי הקבוצה במרוצת השנים היו יהודים, ואוהדיה הקנאים מכנים עצמם יהודים ומתעטרים בסמלי מגן דוד ודגלי ישראל. זוהי תופעה זהה לטוטנהאם, הכוללת גם כן שירים אנטישמיים של הקבוצות היריבות.
כדאי גם להזכיר שבחלק אחר של הכדור, במדינת ישראל, עדיין ניתן לשמוע במגרשי הכדורגל קריאות מוות לערבים, שהן בפירוש הערות גזעניות, המתייחסות לקבוצות ולשחקנים ערבים. אולם, מה שמזכיר יותר את התופעה האנגלית היא שירי השנאה בין קבוצות ישראליות, כמו של הפועל תל אביב, העושים שימוש במילים – נאצי ושואה. בבריטניה ובאירופה עושים מאמצים רבים כדי להילחם בתופעה הזו, וגם בארץ, לאחרונה, מעדכנים את תקנון ההתאחדות לכדורגל בנוגע לקריאות גזעניות.
