לפני כחודשיים מצא עצמו לירון שניידר (26), מצפון-מערב לונדון, מעורב בתאונת דרכים בה נהרג שוטר מקומי בעת שרכב על אופנוע. השוטר נפגע מהרכב בו נהג שניידר. בשבוע הראשון הייתי בטוח שאני חי בתוך סיוט ושאני אתעורר באיזשהו שלב, אך זה לא קרה ונותר לי רק להתמודד עם המציאות החדשה. זה עדיין נראה לי הזוי להיות בבית משפט ולראות עורכי דין עם פיאות כשאני הוא זה שיושב על ספסל הנאשמים. זה כאילו לקוח מאיזה סרט אחר, שלא קשור אלי אומר שניידר.
בימים שלאחר התאונה הוא בילה בבית מעצר בתחנת המשטרה ובשני בתי כלא שונים. הראשון – ‘וורמווד סקראבס’ במערב לונדון – שהיה יחסית נסבל. להיות בבית סוהר זה שוק טוטאלי. כמובן בגלל שלא היה לי ניסיון קודם. הוא מספר, אבל הרווחה והדאגה לאסיר שם הייתה ברמה יחסית טובה. הסוהרים הכירו את סיפורו האישי של כל אסיר ועשו הפרדה בין פושעים ותיקים ומנוסים לבין אסירים חדשים. ביליתי שם שישה ימים, ובחלק מהזמן היה איתי ישראלי נוסף בתא, מה שמאוד עזר.
משם הועבר שניידר לכלא אחר, ‘פנטונוויל’ בקינגס-קרוס – שנחשב לאחד מבתי הכלא הפחות טובים באנגליה. שניידר נכנס להלם מוחלט. מבחינת רמת האבטחה שני בתי הכלא נמצאים באותה קטגוריה. אבל בכלא השני הורעו התנאים הכלליים. למשל, במקום שעתיים ביום מחוץ לתא קיבלנו רק שעה, במקום שלושה ביקורים בשבוע – רק שניים. גם רמת האלימות יותר גבוהה. אתה נתקל בטיפוסים מאוד מאוד מסוכנים. ישנה גם אלימות על רקע דתי אך אני שמרתי על פרופיל נמוך, הוא נזכר.
לסוהרים פחות אכפת ממך. בכלא הראשון התקיימו מבחנים במתמטיקה ובאנגלית כדי להתאים לכל אסיר תכנית לימודים, שתעזור לו להעביר את הזמן בכלא. אפילו התחלתי ללמוד עיצוב גרפי ממוחשב. בכלא השני הייתי צריך לעבור את כל המבחנים מחדש ולהגיש שוב בקשה ללימודים, אבל במהלך החודש שישבתי שם לא קרה כלום.
בכל תא בכלא יש אזעקה. שניידר מספר כי ב’וורמווד סקראבס’ מהירות התגובה הייתה דקות ספורות. בכלא השני ניסה אחד האסירים, נרקומן, להתאבד, אבל הסוהרים התייחסו באדישות לקריאה לעזרה והגיעו אחרי חצי שעה. הבחור איבד המון דם עד שנלקח לאישפוז.
מאמרים קשורים
שניידר שוחרר בערבות, בתנאים של מעצר בית. הוא הולך עם אזיקון על הרגל וחייב להיות בבית בין השעות 10 בערב לשמונה בבוקר. הוא ממתין למשפטו, שאמור להתחיל בחודש אוגוסט.
אני אופטימי ולא חושב בינתיים על התוצאות. אני יודע שיש לי צוות טוב שמטפל בי. התמיכה שאני מקבל מהחברים מהארץ ומכאן היא מדהימה, והבית שלי עמוס באנשים שבאים לסייע. גם מהקהילה היהודית מגיעה עזרה רבה – ביקורים, סיוע בתחום המשפטי ונדיבות כספית. כל אלה מקלים, ולו במעט, על המצב החדש הזה אליו נקלעתי הוא מסכם.
