יעל (37) ואורנה (38) מהישוב קדימה בילו בלונדון ארבעה ימים. כשנחתו בסטנסטד, הן פגשו בשדה התעופה את רפי טחן הנהג. הוא לקח אותן למלון רמדה-ג’רביס בבייסווטר ויחד קבעו שהוא גם יאסוף אותן לטיסה הביתה. הכול הלך חלק הן משחזרות, הסידור הזה נראה משתלם.
גם אני קבעתי עם רפי שייקח אותי לסטנסטד. נסעתי לארץ לביקור בזק בן שלושה ימים אחרי שמצאתי כרטיס זול באמצעות נציגות קשרי תעופה בלונדון. במקום להיסחב באוטובוסים ו/או רכבות, החלטתי להיעזר בשירות ההסעות הישראליים. נכון, זו לא מונית ספיישל אבל גם המחיר בהתאם: 20 פאונד ליחיד או 15 פאונד לנוסעים מאותה כתובת.
רפי ביקש שאצטרף ליעל ואורנה בין חמש וחצי לרבע לשש במלון הנל. ובאמת, כשהגעתי, קשה היה שלא לזהות את שתי הישראליות במצב המתנה בלובי.
בשש הגיע… אמנון בן-יהודה (סידורים של הרגע האחרון בין הנהגים הוא מסביר). לא נורא. יש מספיק זמן עד לטיסה. במיניבוס ישבו יעל שחר (22), שמתגוררת בגולדרס גרין, לירן אסף (21), שהתגוררה בעבר בלונדון ועכשיו הייתה בביקור אצל חברה באדג’וור, ושי (25), איש הייטק תל-אביבי ששהה אצל חבר בהמפסטד.
התיישבנו מאחור. אמנון התחיל את הסיבוב באדג’וור בשעה חמש, שם אסף את לירן, ואחריה את יעל ושי. הוא מסביר שיש עוד שני נוסעים טוני, מקילבורן ואביאור, מאדג’וור. מקרה חירום הוא מסביר ללירן ההמומה. עזבתי ג’ם סשן בקמדן כדי להגיע בזמן, היא רוטנת. אמנון מנסה להפיג את המתח ומספר בדיחה. מה הקשר בין בחור קרבי ומים קרים? הוא שואל. דממה. לו-חם הוא צוחק, לא זכיתם בכרטיס טיסה.
התנועה כבדה למרות שזה יום ראשון. הבנות לידי מתחילות להפגין אי נוחות. אמנון שם דיסק עם שירים ישראלים. כשאנחנו חוצים את מיידה וייל הוא שר לו הייתי רוטשילד. למה? כי עברנו ליד הבית של חיים טופול.
מגיעים לקילבורן. מחכים. אמנון מבקש מרפי שיתקשר לטוני כדי שיצא מייד. כולם נלחצים. לאמנון לא נעים, אבל הוא מבטיח שאם טוני לא יצא תוך חמש דקות, אז… נוסעים בלעדיו. טוני מקווין (39), מאבטח אישי, מרביץ כניסה ססגונית וריחנית לרכב. מה קרה לכם הוא מצטדק כנגד מקלחת הצוננים שהוא חוטף מהנוסעים. לקח לי חמש דקות להתרחץ. רק חזרתי מהג’ים וקיבלתי הודעה שהגיס שלי חטף התקף לב. מוכרחים לנסוע לא? מה זה גיס… זה הבעל של אחותי זה הנשמה שלי….
סע קודם כל לאחותי בווסט המפסטד לאסוף את הדרכון שלי, ואחכ סע לאדג’וור לקחת את האחיין שלי, הוא זורק לאמנון. הבנות לידי נמתחות: מה זה כאן, ספיישל? תבקש שמישהו אחר ייקח אותו. אמנון מתקשר לכמה נהגים. זה לא הולך. שייקח מונית אני מציעה. טוני מתעצבן. אנחנו בדרך לאדג’וור. אביאור מחכה ברחוב, ואנחנו שועטים לשדה. הגענו בזמן. אולי לא שלוש שעות לפני הטיסה, כמבוקש – אבל בדיוק שעתיים. למרות זאת, יעל מנסה להוריד את המחיר בגלל האיחור, וטוני – שמשלם גם עבור האחיין – בשל הקרבה המשפחתית.
ארבעה ימים מאוחר יותר, ואנחנו בחזרה. הפעם מחכה לנו בשדה רפי הנהג עם שלט מאיר עיניים. גם טוני היה על הטיסה. איך הגיס? אני שואלת. ברוך השם, הוא עונה, אבל נמאס לי מאנגליה, הייתי פה מספיק שנים. בארץ יש בנות יפות יותר. אני חוזר, לתמיד!
