הילדה: אבא, מה אנחנו?
אני: מה זאת אומרת?
הילדה: בתור משפחה, מה אנחנו?
אני: מאושרת?
הילדה: לא, אני מתכוונת אם אנחנו ישראלים או אנגלים.
אני: אה, זה תלוי. מבחינה משפטית, יש לנו כרגע רק דרכון ישראלי – אז אנחנו ישראלים תושבי אנגליה. אולי בעתיד יהיה לנו גם דרכון בריטי ואז נהיה גם וגם. חוץ מזה, כל אחד יכול להגדיר לעצמו מה הוא לפי איך שהוא מרגיש.
הילדה: אז מה אתה?
האישה מהחדר השני: עצלן.
אני: חמש דקות. אני מיד יוצא עם הכלב, חמש דקות. אוטוטו המשחק נגמר.
האישה מהחדר השני: אמרת חמש דקות לפני חצי שעה. זה כבר הרבה אחרי השעה שלו.
אני: אמרתי, כי חשבתי שהמשחק ייגמר בתום 90 דקות. מה אני אשם שהבקיעו גול בדקה ה-90? זה משחק גביע, גומלין, יש הארכה. אבל עכשיו 3:1, חמש דקות לסוף ההארכה, אז זה ייגמר מהר. חמש דקות.
האישה מהחדר השני: חמש דקות של החיים, או חמש דקות של כדורגל?
אני: לא היו פציעות, אז לא יותר משתי דקות זמן פציעות. סך הכל שבע דקות. מקסימום.
הילדה: אבא, אז מה אתה?
אני: המממ. כשהגעתי לכאן הייתי בעיקר ישראלי, אבל עם השנים אני חושב שהפכתי קצת פחות ישראלי וקצת יותר אנגלי. אבל מכיוון שהגעתי לכאן בגיל מאוחר ועברית היא שפת האם שלי, אז אני חושב שאני תמיד אשאר די ישראלי.
האישה מהחדר השני: ודי עצלן.
אני: עוד שתי דקות נו, זה 3:2. זמן פציעות.
הילדה: ומה אני?
אני (לטלוויזיה): סגור את הזווית, סגור את הזווית.
הילדה: מה?
אני: וואי אני לא מאמין. איך חטפנו שני גולים תוך ארבע דקות? אפסים.
הילדה: אבא?
אני: סליחה. לא יודע מה את. איך את מרגישה?
הילדה: גם וגם.
אני: גם וגם זה מעולה. העניין הזה, שאתה כביכול צריך להחליט מה אתה, כאילו שיש איזו תחרות בין הזהויות ואחת מהן צריכה לנצח, הוא רעיון ישן ומוטעה. אנחנו יכולים להיות גם ישראלים וגם אנגלים, וגם אוהדי ליברפול.
האישה מהחדר השני: וגם עצלנים.
אני: יש פנדלים. זה לא ייקח הרבה זמן עכשיו.
האישה מהחדר השני: מה קרה להארכה?
אני: נגמר בתיקו. מה אני אעשה שיש לנו שחקני הגנה כאלה? היה 3:1, נגמר 3:3. זה משחק גומלין בגביע, אז אם יש תיקו בסוף ההארכה יש פנדלים.
האישה מהחדר השני: ואם יש תיקו גם בסוף הפנדלים, אז יש תחרות יריקות למרחק?
אני: מצחיק מאוד. זה תיכף ייגמר, ממש מיד. אין תיקו בסוף פנדלים. בגלל זה קוראים להם בעיטות הכרעה, כי הן מכריעות.
הילדה: טוב, יש לנו טופס כזה כאן שאני צריכה למלא עם הזהות האתנית של כל אחד. אז עליי כתבתי British and Israeli. מה לכתוב עליך?
אני: רק לא מול הטלוויזיה חמודה.
הילדה: אבא, מה לכתוב?
אני: תכתבי Other.
הילדה: אימא, מה לכתוב עליך?
האישה מהחדר השני: עליי תכתבי AF.
הילדה: מה זה?
האישה: Anti Football.
* הכותב הוא בעל הבלוג זה לא בדיוק ככה: מיומנו של מהגר ישראלי שאין לו טענות לאף אחד.
