מאז שחר האנושות, וביתר שאת מאז תחילת העת החדשה, היו תקופות בהן התחזקו מגמות גלובליסטיות (כמו האימפריה הרומית, או בסוף המאה ה-19). אך כיום נהוג לקרוא בשם זה בעיקר לתהליכים החלים מאז השליש האחרון של המאה ה-20.
יש הרואים בגלובליזציה תופעה חיובית, שכן זו התקדמות של האנושות בכיוון היחלשותן של מדינות הלאום – המקור לרוב הבעיות בעולם בעיני רבים. אילו ישכילו בני האדם לחשוב במושגים של טובת הכפר הגלובלי – ייווצר עולם חסר גבולות, ויתחיל עידן של שוויון אוניברסלי, רווחה, שלום וחירות.
אך מנגד, ישנם הרואים בתופעה זו ניסיון של המערב להשתלט על העולם. הם טוענים כי ההומוגניות (האחידות), שאליה שואפת הגלובליזציה, מבטאת חוסר סובלנות לא?ח?ר. המטרה, לדעתם, צריכה להיות חברה עולמית הטרוגנית, שבה כל מדינה, בשונות שלה, תורמת לטובת הכלל. ניתן לבחון את התפתחות הגלובליזציה הכלכלית במספר משתנים, וביניהם, כמות המקומות בעולם שבהם ניתן למצוא את רשתות המזון או הביגוד המובילות. לדוגמה, יש הרואים בהתפשטות רשתות, כמו מקדונלדס, את התפתחות הגלובליזציה הכלכלית. אבל נכון יותר לבחון את התהליך בהסתכלות על היקף הסחר בעולם.
ארגון הסחר הבינל, WTO, שהוקם בסך הכול ב-1995, על בסיס ארגון אחר, GATT, מודד את היקף הסחר בעולם כבר משנת 1951. הסתכלות פשוטה על המספרים מראה עלייה רציפה בהיקף הסחר, מרמה של מיליארדי דולרים בודדים בשנות ה-50′ לכ-2,000 מיליארד דולר במחצית שנות ה-80′ ולכ-30 טריליון דולר בשנת 2010.
אבל הסתכלות על המספרים בלבד די מטעה. חשוב לבדוק את הגידול בסחר העולמי כמשקלו מסך התוצר העולמי. דהיינו, במידה והתוצר העולמי צומח ברמה של 5% לשנה, אבל גם הסחר העולמי צומח ב-5% לשנה, אכן נראה גידול בסחר במונחים כמותיים, אבל מדינות לא יוכלו לצמוח במצב כזה בעזרת הייצוא שלהן, כי הוא לא גדל בצורה מספקת.
בחינה של הגידול בסחר העולמי, יחסית להיקף התוצר העולמי, מראה לנו ש-60 השנים האחרונות מתחלקות לשלושה חלקים, כפי שניתן לראות בגרף בעמוד זה. בין שנת 1950 ועד משבר הדלק של שנות ה-70′: הסחר העולמי פרח וצמח בצורה מהירה מאוד – דבר שאיפשר למדינות, כמו יפן, לצמוח הרבה יותר ממדינות אחרות, שכן הן יכלו לייצא יותר ובכך להגדיל את הצמיחה, מבלי להגדיל את הצריכה המקומית. משנות ה-70′ ועד 1987, היקף הסחר העולמי כחלקו מהתוצר נשאר די קבוע. נתון זה היה אחד מהגורמים שדחפו לסיבוב הדיונים של ארגון הסחר, שהחל באורוגוואי, שהיווה פריצת דרך בהסרת מכסי מגן של מדינות רבות, והוביל לצמיחה המדהימה של מדינות, כמו סין, הודו ורבות אחרות. שכן, כאשר התוצר העולמי צומח ב-5% לשנה, אבל הסחר גדל ביותר מזה – מדינות מייצאות יכולות לצמוח בשיעורים גבוהים.
כל מי שמעורה בכלכלה הגלובלית יודע שאחד מתוצאות המשבר הפיננסי, שפקד את העולם בשנים האחרונות, היה צניחה בסחר העולמי של 8% בשנת 2008 – מקרה שאין לו תקדים ב-60 השנים האחרונות. יש לציין כי היקף הסחר בשנת 2010 כבר חזר לרמות של טרום המשבר, אבל האתגר הגדול שאנו עומדים מולו כיום הינו: האם אנו חוזרים לנתיב הצמיחה או שאנו עומדים שוב בפני עשור של קיפאון בסחר העולמי (במונחי תוצר), כפי שכבר קרה לפני מספר שנים. החשש מקיבעון שכזה לא נובע רק מפני ההאטה הכלכלית, אלא יותר מפני הנטייה הטבעית של ממשלות להגן באופן אוטומטי בזמנים קשים על התעשיות המקומיות, באמצעות צעדים שייטיבו עמם וישמרו על תעסוקה מקומית.
קשה היום בעולם להעלות מכסים, שכן יש הסכמים נגד זה, אבל ישנם צעדים טכניים שכל מדינה מסוגלת לעשות וב-18 חודשים האחרונים נעשו מעל ל-700 צעדים כאלה על ידי ממשלות בעולם. הימשכות תופעה זו תוביל לכך שמדינות, שצמחו מהר בזכות הייצוא, תצטרכנה לשנות מודל ולצמוח באמצעות צריכה מקומית, או להתרגל לשיעורי צמיחה איטיים יותר.
נכון שהגלובליזציה כאן כדי להישאר, אבל ייתכן שגם בה לפעמים התנועה היא בקצב הטנגו.
* הכותב הינו כלכלן ויועץ פיננסי.
האמור בסקירה זו אינו מהווה הצעה ו/או ייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים מיוחדים של כל לקוח, ואין בו משום המלצה ו/או חוות דעת ו/או תחליף לשיקול דעתך העצמאי.
