כמדי שנה, גם הפעם ערך הבי.בי.סי את הסקר המסורתי העוסק בדימוי הגלובלי של כמה ממדינות העולם. גם הפעם, הפלא ופלא, נידונה ישראל לשכנות מפוקפקת בתחתית הטבלה עם איראן, פקיסטן וצפון קוריאה. בעצם, ישראל וצפון קוריאה חולקות את אותו המקום, עם 50 אחוזי רייטינג שליליים. פקיסטן מקבלת רק נקודה שחורה אחת יותר ומשטר האייטולות מסתפק ב-55 אחוז של חוסר פרגון בינלאומי.
בשנה הקודמת, מצבה של ישראל היה טוב יותר – רק 47 אחוז החזיקו בדעה, כי יש לישראל השפעה שלילית על האנושות. ואל תחשבו לרגע כי 50 האחוזים הנותרים הם חיוביים. 21 אחוז בלבד סבורים כי ישראל היא מדינה מתוקנת. למעשה, מבין הארצות הנשאלות, רק לשתי מדינות יש רוב של תומכים בישראל – ארצות הברית עם 50 אחוז ו…ניגריה עם 54 אחוז. לכך יש להוסיף מדינה אוהדת נוספת – קניה עם 46 אחוז…
על פי המשאל הזה, שהקיף מעל 28,000 נשאלים, העולם סבור, מן הסתם, כי ישראל היא מדינה המנוהלת על ידי מאנייקים הקוטעים איברי מתנגדים פוליטיים, יורים על מפגינים, מענים פעילי אופוזיציה, מוציאים להורג הומוסקסואלים ומאיימים על שלום העולם בשיגור טילים בליסטים לשמיים. מילא, להיות צמודים לאיראן, לזה כבר התרגלנו. אבל פקיסטן? זה כבר יותר מדי… מה עם סוריה ולוב, למשל? אז זהו שסוריה, לוב ודומות לה אינן כלולות במשאל בו מככבות רק 17 מדינות. יש להניח שאם לוב הייתה במשחק הרי שהדמוקרטיה שפרצה בה הייתה מזניקה אותה לצמרת הטבלה. בעצם, אולי גם סוריה הייתה ניצבת מעל ישראל. אחרי הכול, רבים מאזרחי העולם לא יודעים בדיוק היכן היא נמצאת על המפה.
הסוקרים פנו לנשאלים ב-27 מדינות, בהן טורקיה, מצרים המהפכנית (85 אחוזי שנאה), אינדונזיה ודרום אפריקה. אולי עובדה זו יכולה לנחם אותנו? לא ולא. ברשימה מצויות לא רק ארצות הברית, אלא גם אוסטרליה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן ודרום-קוריאה.
כלומר, מדינות המוגדרות כידידותיות לחלוטין. ובריטניה? 66 אחוז מאזרחיה רואים את ישראל בעין רעה. רק 14 אחוז (!) מהם מחבבים אותנו. גרוע יותר, לא פחות מ-35 אחוז אמריקאים מגלים עוינות כלפי ישראל, ואם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?
מה, לכל הרוחות, קורה כאן? ההסבר לכך הוא פשוט. לישראל של ימינו כנראה ממש לא איכפת מדימויה הבינלאומי וכבר ויתרה על המאבק להגן על שמה הטוב. מבחינתה, העולם כולו נגדנו ולשנאתו נדונו מאז ומעולם. דוגמה לכך היא מינויו של אביגדור ליברמן לתפקיד שר חוץ בממשלה הנוכחית. האם מינוי אומלל שכזה היה נעשה במדינה הדואגת למוניטין שלה ברחבי העולם? אותו פיל בחנות חרסינה הופיע בסוף חודש מאי בשכונת הנדון בלונדון ואפילו רבים מפעילי הקהילה היהודית החרימו אותו. ועל מאמץ ההסברה לא נכתוב כאן מילה.
עירום ועירייה
אם היו שואלים אותי איזו מדינה הייתי תוחב בין פקיסטן לאיראן, הייתי מצביע על קמדן טאון. העירייה של קמדן מעניקה חסות לארגון מוסלמי קיצוני בשם הדאעווה, המקדם את האידיאולוגיה של אוסמה בין לאדן ומעודד את חבריו להכין את עצמם לג’יהאד. הקבוצה הזאת עורכת בשנתיים האחרונות מפגשים שבועיים במרכז השכונה בקינגס קרוס, הממומן על ידי משלם המיסים. תלונות חוזרות ונשנות על אופייה של הקבוצה נענו בשלילה על ידי השלטונות המוניציפאליים, והג’יהאדיסטים ממשיכים בפעילותם באין מפריע. כך יכלו לערוך עצרות אבל לזכרם של מנהיגי אל קעידה, ובהם מנהיג הרשת בתימן, אנוואר אל אוולאקי, שנהרג אשתקד על ידי מזלט אמריקאי.
נושאי המפגשים האחרונים יכולים לגרות את דמיונו של כל צעיר מוסלמי-בריטי, אבל הוא אינו מותיר כל מקום לדמיון: בתולות בגן עדן, מצוות שאחרי המוות, האם ידעת כי תוכל לקבל תמורה גם לאחר שנשמתך נפרדה מגופך? המרצים השונים מטיפים למאבק בין האיסלאם לבין המערב ומייחלים ליום בו לא תהיה ישראל. אחד הדיונים נשא את הכותרת, כיצד תימחק ישראל מהאדמה על ידי אללה. בעוד עסקני העירייה מנמנמים, דווקא חסן אפזל, העומד בראש עמותה הנלחמת בקיצוניות מוסלמית, מזדעזע וקורא להפסיק את הדאווין של דאעווה. הוא מאשים את העירייה בתקינות פוליטית מיותרת ובתגובה איטית, וכל זאת למרות שהייתה עדה לאחד הפיגועים של יולי 2005.
ג’ק המרטש ממשיך להתעקש
כמה חברי פרלמנט מהמפלגה השמרנית קוראים לוועד האולימפי הבינלאומי להקדיש דקה אחת מזמנה של האולימפיאדה המתקרבת על מנת לציין בדומיה את זכרם של 11 האתלטים הישראלים שנרצחו לפני 40 שנה במינכן. בוב בלאקמן, לואיז מנץ’, נעמי לונג ומרק פילד נמנים עליהם. הם יעלו את יוזמתם להצבעה בבית הנבחרים. לכאורה, עניין מובן מאליו שאינו מצריך הפעלת לחצים וחתימה על עצומות. אולם נשיא הוועד, ז’אק רוג (בתמונה למעלה), כבר הודיע שאין בדעתו להיענות לבקשה, בטענה כי זכרם של הספורטאים כבר הונצח בעבר בכמה הזדמנויות קודמות. הכדור נמצא עתה במגרשם של הבריטים המארגנים את האולימפיאדה. הכוונה היא לא רק לסבסטיאן קו, אלא לראש הממשלה, דיוויד קמרון עצמו, היכולים להפעיל את השפעתם על הוועד.
בד בבד הודיע נשיא איראן, מחמוד אחמדינג’אד, על רצונו להיות נוכח במשחקים כדי לצפות ב-50 נציגים איראנים העומדים להסתער על מדליות הזהב בכמה מקצועות. כל זאת, למרות העובדה שממשלתו טענה בשעתו כי הלוגו של האולימפיאדה נושא את המילה ציון. אם היה מלך, יש להניח כי המלכה אליזבת השנייה הייתה מארחת אותו לכוס תה לפני הנסיעה לכפר האולימפי. אחרי הכול, היא העניקה למלך חמד של בחריין כבוד מלכים, כאשר פינקה אותו ועוד כמה רודנים ערבים בארמון ווינדזור לרגל מלאת 60 שנה למלכותה.
המרתון הישראלי של קלייר
סקנדל! סקנדל! המצאה ישראלית הגיעה לבריטניה ואיש לא עצר אותה בזמן. קלייר לומאס, רוכבת סוסים מקצועית, נפצעה לפני חמש שנים בתאונת רכיבה ששיתקה את כל חלקי גופה. רופאיה היו בטוחים כי היא לעולם לא תלך. אולם בחודש החולף היא השתתפה במרתון של לונדון והגיעה לקו הסיום כעבור 16 ימים, להתפעלותם של אלפי עדי ראייה וכיסוי עיתונאי חי. מעטים ידעו כי הנס הזה התרחש הודות לעמית גופר, בעצמו משותק מתאונת דרכים, שפיתח מכנסיים מוטוריים המופעלים באמצעות חיישנים. אלה מאפשרים לה לעלות במדרגות ולנהל אורח חיים כמעט נורמלי. עלותה של ההמצאה היא 43,000 פאונד.
ממש באותו שבוע זכה הסופר הישראלי, אהרון אפלפלד, בפרס בריטי לספרות זרה, המוענק מדי שנה בלונדון, על יצירתו פרחי האפלה. ספרו האוטוביוגרפי למחצה של אפלפלד ניצול השואה יצא אמנם לפני שבע שנים, אולם רק לאחרונה הוא תורגם לאנגלית. האם ארגוני החרם האנטי-ישראליים נרדמו בשמירה?
