עוקב, לוחם לשעבר בסיירת רימון (יחידה שלחמה בטרור וחיסלה מחבלים בעזה), נסע מאילת לכיוון מרכז הארץ בתאריך 13/8/1997. בדרך הוא הציע טרמפ לתיירים הבריטים הצעירים – ג’פרי מקס האנטר, סטודנט יהודי וחברתו, שרלוט גיב. כשעה לאחר מכן, כשעצרו ויצאו מהמכונית למטרת הפסקה, הוא ירה בשניהם האנטר מת במקום וחברתו נפצעה קשה והעמידה פני מתה. עוקב ברח לאחר שחשב שהרג גם אותה ונלכד תשעה ימים לאחר מכן.
במהלך משפטו טען עוקב שיחידת רימון גרמה לו לטראומות נפשיות מאחר ולדבריו עבר חוויות קשות מאוד. אחד העדים לטובתו היה מאיר דגן, מקים יחידת רימון וכיום ראש המוסד, שהסביר את פעילותו של עוקב במבצעים המיוחדים של היחידה. השופטים קיבלו את טענותיו של עוקב כי בעת האירוע סבל מאי שפיות, וגזרו עליו 20 שנות מאסר חופפות על שתי העבירות במקום העונש שביקשה התביעה – מאסר עולם ומאסר נוסף מצטבר על ניסיון לרצח.
על פי אתר nrg, לפני כחודש גורם בכיר בשגרירות בריטניה בישראל הגיב על הכוונה לשחררו שמדובר בשערורייה – איזו סערה הייתה קמה בישראל אילו היה מדובר באזרח בריטי שביצע רצח כזה בישראלים. לא די בכך שהוא קיבל עונש קל, עכשיו נותנים לו פרס ושולחים אותו לחופשי?, טען.
שירות בתי הסוהר בישראל טוענים שמדובר באסיר ממושמע ושקט, שמעולם לא היו איתו בעיות משמעת… אסירים מסוכנים ממנו שוחררו, גם כאלה שסיכנו את ביטחון המדינה.
שרלוט גיב תבעה את מדינת ישראל על מעשיו של עוקב אך נדחתה בנימוק של התיישנות. הוריו של האנטר הגישו תביעה נגד המדינה בסך שישה מיליון שקלים. בית המשפט המחוזי בירושלים הכיר באחריות המדינה לרצח, אך טרם נקבע סכום הפיצויים.
