שרה גלאון היא גננת בכל רמח איבריה. את תחום הגננות היא מגדירה כאמנות – לא כזו שנועדה לעצב ילדים, אלא כשיטת חינוך המטפחת כל ילד באופן ייחודי ובאמצעות שיתוף פעולה עם ההורים וגם עם ילדיהם. יש לי יכולת להעניק אהבה וסבלנות עד אין קץ. אני מקדישה את כל חיי בשביל זה, היא אומרת.
גישתה הפתוחה יכולה אולי להרתיע הורים בעלי גישה שמרנית, אבל הפילוסופיה שלפיה היא פועלת היא פשוטה – ללמוד בחדווה ובשמחת חיים ולבחון כל ילד לפי איכותו וייחודיותו, תוך הבנת צרכיו. היא סומכת על ניסיונה רב השנים וגם על לימודיה את גישות החינוך השונות, כאשר מכל שיטה החליטה לקחת כמה רעיונות ולשלב אותם לכדי גישה ייחודית משל עצמה, שכנראה אין לה הגדרה אחרת מאשר שרה. או כפי שאמרה אחת האימהות שילדיה הולכים לגנה; שרה יש רק אחת, לא ניתן לשכפל אותה. היא מיוחדת ואמיתית.
לגן יש תכנית לימודים מסודרת, הכוללות משחקים ושירים לפי חגים, מועדים ועונות השנה. אבל לדברי שרה, הגן הוא של הילדים. היא מאפשרת להם לחולל שינויים ספונטניים בסדר היום סביב נושאים שהם מביאים מהבית. כדוגמה היא נותנת את חזרתו של אחד הילדים מניתוח, מה שהפך לשיחת היום על תיאור תפקידם של הרופאים והסבר על אנשים חולים, ויחד עם הילדים היא תכננה פעילויות סביב הנושא בהתאמה לקבוצות הגיל השונות.
הגן שוכן בקומה העליונה של בית הכנסת הרפורמי של הנדון. את הטיפוס אליו מגדירה שרה כחוויה, כחלק מתהליך הפרידה היומי של הילדים מההורים. בחדר המדרגות הצבוע תכלת מברכים יצורי הים המצוירים על הקירות את הבאים לגן, שעולים יחד מן המצולות, כפי שהיא מתארת, עד שמגיעים לנהר הזורם על רצפת המסדרון הארוך, שמתפצל לחדרים המחולקים לפי קבוצות גיל: פרחים – בני 3-5 (עד 18 ילדים), ניצנים – בני 2-3 (עד 18 ילדים), וספארי – בני 1-2 (עד 12 ילדים). בנוסף, יש חדר אוכל שמשמש גם כחדר יצירה, חדר שירותים, חדר שינה חשוך ומרגיע, וחדר שמדפיו מאוכלסים בספרים וצעצועים ושאליו הילדים מגיעים כדי להחליף או לבחור צעצוע חדש. בכל אחד מהחדרים, הקירות הצבעוניים מאוירים עד התקרה על פי הנושא שמאפיין אותם.
תחושה ביתית בסביבה זרה
שרה היא מהוותיקות בלונדון, כשאת הגן הישראלי הראשון בעיר היא פתחה ב?1989 בווסט המפסטד, במטרה לתת תחושה ביתית לפעוטות הישראלים שעברו לכאן עם משפחתם, שתעזור להם להשתלב בסביבה החדשה והזרה. מאז, הגן עבר לגולדרס גרין למשך כמה שנים וכיום הוא ממוקם בהנדון. דור שלם כבר הספיק לגדול כאן תחת ידיה המסורות, והיא מספרת בגאווה על אחד הבוגרים, בן 30 כיום, שלאחרונה רשם את בתו לגן. היא גם מתגאה בעובדה שילדים בוגרים שכבר עברו לבית ספר מגיעים לבקר בחופשות הלימודים, שכן הגן פתוח גם בתקופת ה?Half Term.
בכלל, שעריו של גן סברס פתוחים רוב ימות השנה, ושלא כמו גנים אחרים, חודש אוגוסט נתון לבחירת ההורים ואין עליו תשלום. כך גם החופשים הארוכים של פסח וחג המולד. במקום זאת, ניתנת אפשרות להצטרף לקייטנה במקום, שאליה מגיעים גם ילדים אחרים שלא לומדים בגן במהלך השנה.
מה שעוד מייחד את הגן הוא אפשרויות החנייה, בזכות מיקומו הנוכחי. אמנם זו נשמעת כמו בעיה טריוויאלית, אבל בשנים שבהן גניה של שרה פעלו באזורי אכיפה היא נזכרת איך הייתה צריכה להתיידד ואף להתחנף לפקחים כדי שלא יתנו להורים דוחות חנייה כשהם מורידים או אוספים את הילדים. מחוץ לגן הנוכחי יש חנייה חופשית בשפע (מדרכה אפורה) המאפשרת, לדבריה, להתחיל את היום בלי לחץ ועצבים.
הימצאות הגן בבית הכנסת גם מהווה יתרון – ישנה אבטחה הכוללת סיסמא שמתחלפת מדי שבוע וקיים קשר ישיר עם השומרים במקום. אין נכנס ואין יוצא מבלי ידיעתי, אומרת שרה. בנוסף, לגן יש גישה ישירה לאולמות השונים בבניין, שבהם הם חוגגים אירועים גדולים.
לגעת בטבע
את שרה אני פוגש בעונת הסתיו. קירות הגן מעוטרים בגזרי נייר של פרצופי דלעת כתומים ועלי שלכת. שני עלים קטנים וחומים מוצמדים גם לסיכת שערה, מה שמראה את חיבורה הטבעי לטבע. האתוס של גנה שם דגש על לימוד הסביבה – נושא הקרוב ללבה, שאותו היא משתדלת להנחיל לילדי הגן. בכלל, אל תחום החינוך הגיעה שרה בעקבות אהבתה לסביבה ובעלי החיים, כשילדותה עברה בין המשקים של קיבוץ שמיר, קיבוץ אילון ומאוחר יותר בכרם שלום, שם הקימה את בית התינוקות של הקיבוץ.
יש פספוס ענק של ילדים שלא רואים עצים ושמיים, ולא מבינים מה מקור החיים, מציינת שרה, החוויות הכי פשוטות הן הכי משמעותיות. עכביש, חיפושית, פרפרים ודבורים – אלו הם חרקים נפלאים וחשובים. ולכן היא נוהגת להראות לילדים את יופיין של יצירות הטבע, בחצר הגן ובחדרים עצמם, ומלמדת אותם לגעת ולהתחבר אל חרקים וצמחים מבלי לפחד מהם.
פעילויות הגן המרכזיות הנוספות הן יצירה, בנייה וספורט. היא מספרת שאחת הגננות החדשות שהצטרפה לגן היא מורה לספורט ובאמצעותה הילדים זוכים ללמוד את גופם ויכולותיהם באמצעים יצירתיים – בחוג פילאטיס וגם בשיעור של הארט?ביפס (Hartbeeps), שמשלב בין מוזיקה ותנועה. הפעילויות מועברות בעיקר בעברית, אבל הגן מוגדר דו?לשוני. ישנן שבע נשות צוות – רובן עובדות יחד עם שרה למעלה מחמש שנים וארבע מהן הן ישראליות. שרה מציינת כי הצוות מקסים, מסור ומודע לאיכות הגן והחשיבה הפתוחה שבו.
ילדים ערניים, שובבים ומלאי מרץ
בתחילת דרכה, שרה מספרת כי היוותה מעין חידה עבור מערכת החינוך הבריטית, הדוגלת בשיטה ממוסדת ועובדת על פי הספר. אנשי החינוך שבאו לבקר בגנה לא כל כך ידעו איך לאכול את הצברית?קיבוצניקית, שדוגלת בהרעפת חום, נשיקות וחיבוקים על ילדי הגן. הם הופתעו מהתופעה הזו של ילדים קטנים ערניים, שובבים, עליזים, מלאי מרץ ורצון ללמוד להיות עצמאיים, ששומרים על יחסי רעות רגישים, אומרת שרה, לקח להם זמן ללמוד שאני לא מגדלת אצלי חיילים קטנים.
על פי השיטה הפתוחה של שרה, אין מערכת ציפיות נוקשה מהילד. במקום זאת, היא מעדיפה ללמוד את אופיו האינדיבידואלי של כל אחד, כדי להתאים את עצמה אליו ולדעת באיזה דרכים היא תוכל לטפח את ייחודו מבלי לשנותו. היא נזכרת במקרה ישן שבו ביקשה מהילדים להגיע לבושים לבן לחג השבועות וילדה אחת הגיעה בגרביונים לבנים. כששאלה את הוריה מדוע, הם סיפרו שעל החצאית הלבנה שלה היו רקומים פרחים צבעוניים והילדה אמרה ששרה אמרה ללבוש לבן. המקרה הזה לימד אותה כיצד ילדים עלולים לתפוש את בקשות הגננות כדברי אלוהים חיים, והיא לא מעוניינת לפתח צייתנות עיוורת בקרב ילדיה.
יחד עם זאת, שרה דווקא כן מעריצה את החוקים של אופסטד – בייחוד אלה הנוגעים לבטיחותם ובריאותם של הילדים – ומצייתת להם. הלוואי שבישראל היו כאלה חוקים, היא אומרת. את יחסיה עם הגוף המפקח היא מגדירה כחיוביים ושהם מודעים לאופיו המיוחד והשונה של הגן, השונה מעט מהשיטה האנגלית. הם יודעים שהגן בנוי לפי ניסיון עשיר ולימוד מהילדים עצמם. ובביקור של המפקחת מטעם אופסטד, היא ציינה את שביעות רצונה, כשאמרה שהייתה רוצה לעבוד בגן שכזה!.
יש משיחין בשעת הסעודה
הגן מאפשר חופש בחירה לילד. הדבר בא לידי ביטוי גם בארוחת הצהריים, למשל, כשלצד מנות הפחמימות והחלבונים, הילדים יכולים לבחור לעצמם סלט מבין כמה אפשרויות. את הארוחה, הכוללת תפריט כשר וחלבי בטעם ביתי (אוכל צמחוני וגם דגים), היא מקבלת מדי יום מריקי ושי – זוג מבשלים ישראלי, שאיתם היא עובדת בארבע השנים האחרונות. היא בוחנת מה כל ילד אוהב ומעבירה למבשלים רשמים בהתאם. בנוסף, הילדים מקבלים בבוקר כריכים, חביתות ושלל ירקות, ולקראת סוף היום הם נהנים מפירות, שילכו הביתה רעבים אבל לא מורעבים, היא צוחקת, אין ילד שלא חוזר הביתה רעב, לא משנה כמה הוא אכל.
בזמן הארוחות, הילדים יושבים ביחד לצד השולחנות. שרה נותנת חשיבות לעניין האכילה המשותפת והשיחה במהלכה, כשהיא מקפידה לומר לפני הארוחה ברכה המסתיימת במילים יש משיחין בשעת הסעודה, כי גם כשאנחנו יושבים לאכול בבית או במסעדה – אנחנו מדברים.
תרבות הדיון והשיחה חשובים מאוד לשרה, ולא רק בזמן הארוחה. בגן לא מחלקים סטיקרים וגם לא נותנים עונשים כדי לאכוף משמעת. במקום זאת, הילדים משוחחים על הדברים. לגישתה, אם לדוגמה שני ילדים רבים על איזשהו צעצוע – שניהם צודקים. אחד מהם מנסה לקחת כי אין לו דרך אחרת להתבטא, וזה שרוצים לקחת ממנו משחק מאוד יפה עם הצעצוע והופך אותו לאטרקטיבי עבור הילד השני. אחרי מקרה שכזה, שרה מחבקת את שניהם, ודרך החיבור נוצרת שיחה קולחת דרך הקשבה ושיח, היא מציינת, ואז התוצאה היא שיחות שמהן הילדים מקבלים כלים וידע, שאותם הם נושאים עמם הלאה.
עם ההורים שרה שומרת על קשר שוטף ומשתף. היא מנהלת איתם שיחות קבועות, מעדכנת אותם בתמונות ילדיהם ובאבחנות שמבצעים אנשי הצוות, וגם שולחת להם עדכון שבועי על מה שאירע בשבוע החולף ומה צפוי לקרות בשבועות הבאים. בנוסף, מדי יום שישי הילדים יוצאים עם חלה או עוגה שאפו בגן.
שרה גם מעודדת את ההורים להיות שותפים ולקחת חלק פעיל בגן – להקריא סיפור, לבשל או ליצור – ומספרת שיש כאלה שאכן מעורבים. היא גם לא כופה על ההורים ללכת בבקרים אם הם לא צריכים, ומעודדת אותם להישאר עד שהם או הילדים מוכנים לפרידה. בשעת האיסוף, ההורים מיד מבחינים מה בדיוק ילדיהם עשו באותו היום. רואים את זה על הבגדים ועל החיוך, מסכמת שרה.
* Gan Sabres
Hendon Reform Synagogue
Danescroft Avenue, NW4 2NA
* שעות פתיחה: ב-ה 09:00-15:00, ו 09:00-14:00 (ניתן להגיע החל מ?08:00 ולהישאר עד 16:00 תמורת תשלום נוסף).
* נותרו מספר מקומות, לפרטים: שרה: 07875-798-694
* כתבה שיווקית
