זכיינות מעבר לפינה

במסחר קמעונאי, זכיינות נושאת עימה את היתרון של פתיחת עסק חדש במהירות יחסית ועל פי שיטות שהוכיחו את עצמן בעולם העסקים. זו שיטה עסקית בה חברה מזכה מעניקה לזכיין זכות, בדרך כלל לתקופה מוגבלת, לשימוש בסימני המסחר שלה ובשיטות עסקיות מוכחות בתמורה לתשלומים קבועים ו/או תמורת אחוזים מסויימים מהמחזור העסקי או מהרווח. חברות מזכות עשויות להציב לזכיין דרישות שונות לצורך קבלת הזיכיון, בהן: לימוד השיטות העסקיות, השקעות בפרסום, לימוד מיומנויות וקניית שירותים נילווים לעסק מן החברה המזכה. עסק הפועל תחת הסכם זכיינות נקרא לעתים ‘חנות רשת’.

האפשרות לקחת עסק ולשכפל אותו בשוק הנמצא מחוץ לישראל, הוא רעיון מאוד מושך עבור רבים. לכן חוק הזכיינות האנגלי הופך יותר ויותר רלוונטי עבור השוק הישראלי. הפניות מישראל מגיעות החל מעסקים קטנים, לדוגמה: מסעדה מקומית בבעלות פרטית אשר נמצאת ליד נתניה, או מרשת ארצית של חנויות למימכר גלידה.

באנגליה לא קיים חוק השולט בזכיינות ולכן חוזה המתקיים בין החברה המזכה לבין הזכיין הוא זה שקובע את הזכויות והחובות של שני הצדדים. בדרך כלל, החוזה יכלול את התחייבויות החברה המזכה לזכיין הכוללים את הכשרתו בנוסף לצוות העובדים, לספק סחורה ו/או שירותים, להיות אחראית על פרסום, שיווק ומכירות, לסייע במימון המתחם המתאים לעסק, לעזור בהקמת העסק ולאחר מכן לשפרו ולפתחו על ידי הנהלה ואף לעיתים לעזור במתן שירותי חשבונאות.

בנוסף למילוי התחייבויותיה של החברה המזכה, רצוי שהיא גם תוודא שביכולתה לפקח על ביצועי הזכיין, להגן על עצמה מפני תחרות בלתי הוגנת ומפני גניבת קניין רוחני הכולל את שם העסק, זכויות היוצרים, המוניטין, הסמל המסחרי והחשאיות. בניגוד למה שקורה בשטח בישראל, הסכמי זכיינות באנגליה הם בדרך כלל אינם ניתנים למשא ומתן, מה שאומר שכל הזכיינים מקבלים בעצם טיפול שווה ללא שום העדפה, כלומר, החברה המזכה לרוב נותרת בעמדה חזקה יותר מאשר אם הייתה עושה זאת בישראל. הסיבה לכך היא שנוצרת עקביות חסרת פשרות בחוזי הזכיינות, מה שמאפשר להגן על האינטרסים שלהם ביתר שאת. אך מכיוון שזכיינות מכוונת לספק לחברה המזכה זרימה מתמדת של הכנסה ולספק לזכיין הזדמנות עסקית, חשוב שייקבע הסכם הוגן ככל האפשר עבור שני הצדדים.