בשבוע הספר היהודי אדבר על ספרי, המנדאטורים (הוצאת כתר. באנגלית: Out of Palestine, The Making of Modern Israel). אינני היסטוריונית אלא סופרת שכותבת בעיקר רומנים, והספר הדוקומנטרי הזה הוא מסע אישי אל תוך תקופה גורלית בתולדות ארץ ישראל-פלסטיין – השנים האחרונות של המנדאט הבריטי בארץ. לשם כך נפגשתי עם כ-100 יהודים, ערבים ובריטים שסיפרו על חייהם אז. שוחחתי עם שוטרים, קציני מודיעין וחיילים בריטים, חברי מחתרת יהודים, לוחמים ערבים, נשות חברה, עקרות בית ונשים עובדות (יהודיות, אנגליות וערביות), אנשי רוח, בעלי חנויות ובעלי מקצועות חופשיים. לא באתי לחקור מה היה. חיפשתי לדעת מה אנשים זכרו שהיה. רציתי לתאר איך השתנה הזיכרון שלהם עם הזמן, למצוא קשר בין דבריהם לבין המיתוס שנבנה באותם ימים שהביאו להקמת מדינת ישראל, לתבוסת הערבים ולעזיבת האנגלים ששלטו כאן. ביקשתי לבנות סיפור על עולם שצילו עדיין מלווה אותנו.
בעקבות השיחות הללו, רשמי הפגישות, התחקיר הממושך, כתבתי את הרומן, מקומיים (בהוצאת זמורה-ביתן). הסיפור שמתרחש בשנות ה-70′ של המאה הקודמת הוא פרשה בין-דורית שראשיתה ב-1916 והמשכה בימי המנדאט. מקומיים הוא ספר על אנשים שחיו וחיים במקום הזה, בעיקר בחיפה ובסביבה שלה בתקופות שונות, ברובדי זמן היסטוריים שונים. אבל אני לא עוסקת בהיסטוריה. היה לי סיפור לספר על כמה וכמה אנשים, יהודים וערבים, שהגורל הציבורי הכתיב במידה רבה את הגורל הפרטי שלהם. במקומיים יש קשר בין משפחה ערבית ומשפחה יהודית. הקשר הזה נוצר בגלל סוד ישן, אפל, שאיש אינו מדבר עליו, שכאילו נקבר באדמה.
הסוד הזה הולך ומתגלה לגיבורים במהלך הסיפור, שמתרחש במציאות שההיסטוריה יצרה. ועדיין אין זה רומן היסטורי, אלא רומן שיש בו חומרים היסטוריים. לא שיניתי את ההיסטוריה בשביל הספר. כשאני מספרת על אירועים בדיוניים שקרו בתקופה מסוימת, יש בהם חלקי אירועים שהתרחשו באמת. כך, למשל, בסיפור החיסול של אחד הגיבורים שלי על ידי מחתרת הלחי – יש קווים דומים לסיפור שקרה באמת באותן שנים ורק קווי המתאר של הסיפור דומים. דמות הגיבור שלי, שאנשי הלחי מחסלים, שונה לחלוטין מהדמות שחוסלה באמת. אבל שתי הדמויות, האמיתית והבדויה, חיו במציאות מסובכת, שהולכת ומסתבכת. למציאות הזו יש צד גלוי וידוע, וזה הצד של ההיסטוריה והפוליטיקה של הסכסוך. זו נוכחות כבדה שאף פעם לא עוזבת, אבל הסיפור שלי הוא לא פוליטי ולא היסטורי, הוא קורה בצד המודחק והחשוך שלרוב מתעלמים ממנו.
לאחרונה פרסמתי ספר דוקומנטרי נוסף – שישה יחידים (בהוצאת הקיבוץ המאוחד), סיפורן של שש דמויות שחיו ופעלו בארץ בשנות ה-30′ של המאה שעברה; אנשים יוצאי דופן שניסו למצוא פיתרון שהפך בלתי אפשרי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. מתוך תחום הביניים שבין היסטוריה לספרות, כתבתי שישה פורטרטים על יהודים, ערבים ואנגלים. אנשים כמו י.ל. מאגנס – רב אמריקאי שעלה לארץ, שהיה בין מייסדי האוניברסיטה בירושלים והוביל את תנועת המיעוט היהודי שחתרה לדו-קיום עם הערבים, או ג’ורג’ אנטוניוס, ערבי-נוצרי שעבד בממשל המנדאטורי, התאכזב מהבריטים וכתב ספר מכונן על התעוררות הלאומיות הערבית. הם לא היו אישים מרכזיים בתולדות עמיהם, אבל השאירו, כל אחד בדרכו, רישום על קורות אותם ימים. מבעד לציור הדיוקנות האלה, על נפשם המסוכסכת ופועלם השנוי במחלוקת, ביקשתי להעלות מהעבר תקופה גורלית ורבת תהפוכות, שבה, תחת שלטון המנדאט, ניתן היה אולי למנוע את מה שהתרחש ומתרחש בין יהודים וערבים עד ימינו.
