אך מכיוון שהמחזה הוא קצר, הוחלט להצמיד אותו למחזה נוסף, ‘דרום דאונס, שנכתב במיוחד לאירוע על ידי דיוויד הייר, אחד המחזאים הבריטים הידועים והפעילים ביותר. דרום דאונס הוא איזור שנמצא בסאסקס, בין ברייטון לבין וורתינג, ובו ממוקם בית ספר פרטי שבו למד הייר ושם, או במוסד דומה לו, מתרחשת העלילה.
שני המחזות מתמקדים בבתי ספר פרטיים, שהיוו ואף מהווים עד היום חלק בלתי נפרד מהתרבות האנגלית. המחזה של הייר, שפותח את הערב, מתרחש בתחילת שנות ה-60′ על סף תקופה של שינויים גדולים. במסגרת בית הספר, השינויים של העולם החיצון רק מתחילים לחלחל, אך האווירה עדיין שמרנית ביסודה והחינוך הוא אנגליקני נוצרי. במרכז העלילה עומד בלאקמור, תלמיד בן 14 יוצא דופן באישיותו וגם באינטליגנציה שלו, שבא מרקע עני וקיבל מלגה לבית הספר. בלאקמור דחוי חברתית על ידי בני גילו ומוצא לפתע תמיכה ממקור בלתי צפוי – אחד מהתלמידים הבוגרים והפופולרים ביותר בבית הספר, שאמו היא שחקנית מפורסמת.
לעומתו, המחזה של ראטיגן מתרחש בסוף שנות ה-40′ ומתמקד במורה מבוגר ללימודים קלאסיים, יום לפני שהוא פורש מבית הספר עקב מצבו הבריאותי. המורה, שאיבד מזמן את הלהט ללמד, שנוא על ידי התלמידים, שמאחורי הגב קוראים לו הימלר של כיתה ט’. יחסיו עם אשתו מעורערים והיא בוגדת בו עם המורה למדעים. גם המנהל מתייחס אליו בזלזול ומודיע לו שלא יקבל פנסיה. אך השינוי בחזות הנוקשה שהוא מציג לעולם מתחולל כאשר אחד מתלמידיו נותן לו מתנת פרידה.
השילוב של שני המחזות מעניין ועובד, אם כי המחזה של ראטיגן הוא חזק ומרתק יותר מבחינה דרמטית. זו בחירה טובה להציג שתי נקודות מבט שונות, אחת של התלמיד ואחת של המורה, ולראות איך כל אחד מהם מתמודד עם קשיים של דחייה, כשבפני כל אחד מהם מפציעה קרן אור בצורה של מחווה אנושית.
על כל הצגה הופקד במאי אחר, אבל חלק מהשחקנים משתתפים בשתי ההפקות, כמו השחקנית, אנה צ’אנסלור (בתמונה למעלה), שמגלמת במחזה אחד את אשתו של המורה ובמחזה השני את האם השחקנית. מבין המחזות, בולט משחקו המרגש והמצוין של ניקולאס פארל בתפקיד אנדרו קרוקר-האריס, המורה המזדקן. לצדם מופיע צוות שלם של שחקנים מאוד צעירים, חלקם עדיין תלמידים, וזוהי ההופעה הראשונה שלהם. ביניהם ראוי לציין את אלכס לותור, שמגלם את בלאקמור – שחקן צעיר שבוודאי עוד נשמע עליו רבות.
