הרב-בלש ג’ון מק-בריין אינה דמות אהודה בפקיסטן. לאחרונה הוא שב ממדינה זו לאחר שחקר מטעם המשטרה הבריטית את מותה של בנאזיר בוהטו. מסקנתו הייתה נחרצת: מנהיגת מפלגת העם והטוענת לכתר לא נרצחה מכדוריו של מתנגש. היא מצאה את מותה לאחר שראשה הוטח בגגון המכונית בה עמדה בשל ההדף שנוצר מפעולת ההתאבדות. פרבץ מושראף יכול היה להתרווח בנוחיות בכורסתו. גרסת ממשלתו הוכחה כנכונה למגינת ליבם של יריביו הפוליטיים הרבים.
אולם רק עתה נודע כי אותו מק-בריין היה אחראי בספטמבר 2005 להחלטה שלא לפשוט על מטוס אל על כדי לשלוף ממנו בכוח את אלוף פיקוד הדרום לשעבר. כזכור, נגד האלוף דורון אלמוג הוצא צו מעצר בגין חשדות לפשעי מלחמה אותם ביצע כביכול כאשר הורה, על פי מאשימיו, על הריסתם של 59 בתים ברצועת עזה מהם נורו יריות על חיילי צהל.
על פי מסמך שכתב הבלש והודלף לתקשורת, המשטרה הבריטית חששה לעלות למטוס מחשש פן תיתקל בהתנגדותם המזוינת של מאבטחי אל על. היא גם לא הייתה בטוחה בזכותה החוקית לעשות זאת במהלך נחיתת המטוס והעלתה אפילו את האפשרות שלאלמוג עצמו היו שומרי ראש מזוינים. מק-בריין מציין כי מעת לעת עורכים אנשיו חיפושים במטוסים זרים החונים בנמלי אוויר בריטיים, אולם הדבר נעשה בהסכמתן של חברות התעופה. אל על סירבה לבקשת המשטרה, ובכך נחסכה ממנה פשיטה אפשרית ומבוכה לשני הצדדים. עוד נודע כתוצאה מן המזכר כי הסקוטלנד יארד בדק עם ארגון הממונה על הביטחון בקהילה היהודית כיצד תגיב הקהילה על מעשה שכזה. מכאן ניתן להניח שבני שיחו היו אלה שהתקשרו לנספח הצבאי בשגרירות הישראלית בלונדון וזה הזהיר את אלמוג לבל ייצא מהמטוס שכן שוטר ממתין לו ליד ביקורת הדרכונים וצו מעצר בידו.
אלמוג הגיע להית’רו כדי להשתתף באירוע של הפורום הישראלי של ה-JNF ובשתי סעודות צדקה במנצ’סטר ובמערב מידלנד לצורך איסוף כספים עבור הקמת מוסד לשיקום נפגעי מוח עליהם נמנה היה גם בנו. המרכז נושא את השם בית ערן על שמו של אחיו שנפל במלחמת יום הכיפורים. אלמוג היה גם החייל הישראלי הראשון שנחת על אדמת אנטבה לאחר חטיפת מטוס אייר פרנס בשנות ה-70 והיה בין ראשי המבצע לחילוץ יהודי אתיופיה. בתפקידו כאלוף פיקוד הוא הקים מרכזי סיוע לבדווים בנגב ועזר רבות לחיילים במצוקה כלכלית. כל זה לא הרשים את עוד דניאל מחובר מחברת ‘היקמן אנד רוז’ שפעל מטעם ארגון פלסטיני המנסה לנצל חוק בריטי כדי להביא למעצר קצינים ישראלים בכירים באשמה כי היו אחראים לפשעי מלחמה. האיש, בנו של הפעיל האנטי-ציוני הוותיק משה מחובר, מתח ביקורת על החלטת המשטרה אז וגם עתה וביקש לחקור את זהותם של המדליפים (ראיון עמו פורסם בגיליון אוקטובר 2005).
למרבה האירוניה היה זה טוני בלייר שאמר לפני מספר ימים לאבי דיכטר, השר לביטחון פנים, כי למיטב הבנתו אין כל מניעה לביקוריהם של קציני צהל בבריטניה שכן העניין הוסדר עוד כאשר היה ראש ממשלה. אבל בלייר הוכיח בורות שכן רק לפני חודשיים החליט דיכטר, ראש השבכ לשעבר, לבטל ביקור מתוכנן בלונדון. כך גם עשו משה יעלון, אביב כוכבי ושר הביטחון לשעבר שאול מופז. דורון אלמוג עצמו נפגש עם הנסיך אדוארד בזמן ביקורו של זה בישראל, אך יש להניח שלא שוחח עמו על הפשיטה-שלא-הייתה בנמל הית’רו.
הפרשה כולה הזיקה לישראל גם אם אלמוג לא הובל לתחנת משטרה. העיתונות הבריטית עשתה מטעמים מן האירוע והגרדיאן אף כתב שהקצין התחבא במטוס. העובדה שכלי התקשורת נזהרו והוסיפו את המילה כביכול לא הורידה מגודל הנזק התדמיתי. ישראל נראית כמי שבתוכה חיים פושעי מלחמה, כאילו הייתה רואנדה או סרביה.
באותו שדה תעופה, למי שלא זוכר, שיחררו הבריטים את המחבלת לילה חאלד, לאחר שזו ניסתה לחטוף מטוס אל על בדרכו ללונדון…
פיצוח גרעינים
המזכר הבריטי המפורסם אודות הנשק להשמדה המונית של עיראק שנכתב כעילה להצדקת המלחמה נחשף סוף סוף והוא מעיד עד כמה רגישים ומתוחים יחסי ישראל-בריטניה. בקטע אחד של המזכר שנכתב ב-2002 הוזכר משטרו של סדאם חוסיין ככזה שזלזל בצורה חסרת תקדים בכל החלטות ותקנות האום האוסרות רכישה של נשק גרעיני. אולם יד נעלמה כתבה בשולי משפט זה את המילה ישראל כדי לקבוע שעיראק אינה המדינה היחידה שחטאה בכך. כאן באה התערבותו של משרד החוץ הבריטי שחשש כי אזכור זה עלול לפגוע ביחסי שתי המדינות. בחשאי, פנה המשרד לבית-המשפט ובדיון שנערך בין כתליו טען ראש הדסק המזרח-תיכוני כי אם לא תושמט המילה הרי שאינטרסי הביטחון הלאומי של בריטניה ייפגעו.
ניל ויגן טען בפני השופטים כי מי שמצא לנכון לשרבב את שמה של ישראל על הדוח עורך השוואה פשוטה בין עיראק לבין, ישראל דבר שאינו יכול להתקבל על הדעת. הוא הוסיף כי בישראל קיימת ממילא דעה קדומה נגד הפוריין אופיס הנחשב לפרו-ערבי ופרסום שמה בהקשר העיראקי יחזק את ההנחה הקיימת. הדיפלומט הבכיר הביע חשש כי ישראל שאינה נהנית תמיד מסיקור תקשורתי חיובי, תזכה להבלטה גדולה מידי אם וכאשר המזכר יפורסם והדבר יפגע ביחסי שתי המדינות. הוא אף הודה שפגיעה זו עלולה לחבל במאמצי שתי המדינות להילחם בטרור הבינלאומי.
בית המשפט נענה לבקשת משרד החוץ והתיר לה שלא לאזכר את התוספת הרגישה. יש להניח כי פרסום המסמך יניב תגובות ערביות לפיהן ממשלת בריטניה חוששת מישראל ומהשפעת תומכיה על מקבלי ההחלטות במדינה.
מי הרג את בדרי?
האם הופכת לונדון לבירת ההתנגשויות הפוליטיות? קשה להאמין שהמיליארדר היהודי-גרוזיני-ישראלי, בדרי פטרקצישווילי בן ה-52 מת מוות טבעי בלונדון. יותר קל להניח שמותו הפתאומי קשור לדעותיו הפוליטיות נגד המשטרים במוסקבה וטילביסי. יש לי 120 שומרי ראש ובכל זאת איני מרגיש בטוח, אמר ימים ספורים לפני מותו. המשטרה לא מצאה שרידים רדיו-אקטיביים ליד גופו והיא משוכנעת שהאיש מת מהתקף לב לאחר ארוחת ערב עם ידידים ובני משפחה. מי היו אותם ידידים? כאן טמון המפתח למותו המזכיר את חיסולו של מתנגד המשטר אלכסנדר ליטויננקו לפני למעלה משנה. בדרי לא היה אדם תמים. הוא ניסה לתפוש את השלטון בגרוזיה בדרך לא דרך, וטווה רשת של אנשי עסקים עליהם נמנה גם בוריס ברזובסקי, המיליארדר הגולה בלונדון ונותן החסות של ליטויננקו, את ראשו מחפש ולדמירי פוטין זה כמה שנים. למרבה האירוניה הוא גם היה חברו ושותפו של אנדריי לוגובוי המבוקש על רצח ליטויננקו ונחשב לאויבו של ברזובסקי.
מוחמד, אחריך!
אין ספק. הקרקס היומי הקרוי חקירת מותה של הנסיכה דיאנה הפך להצגה הטובה ביותר בעיר והכול על חשבון משלם המסים הבריטי. אין ספק כי מוחמד אל פאיד הוא הליצן הראשי בהצגה זו; בסטנד אפ שלא מן העולם הזה, הוא טען כי הנסיך פיליפ אינו אלא גזען שגדל עם נאצים. האמת היא שהבוס של הרודס לא רחוק מהאמת. שלוש מאחיותיו של פיליפ היו חברות במפלגה הנאצית. אחת מהן, סופי, העניקה לבנה את השם האמצעי אדולף. אולם אמו, הנסיכה אליס הקבורה בירושלים, היא חסידת אומות עולם על שהסתירה כמה מיהודי יון במהלך המלחמה. מונרכיסטים מדגישים כי פיליפ הצעיר הושפע דווקא ממי שהיה מנהלו היהודי של בית ספרו, קורט האן. אחרים מזכירים בציניות את תחפושת הנאצי אותה לבש הארי, נכדו של הדוכס, באותה מסיבה מפורסמת. לכך יש להוסיף חברי משפחת מלוכה אחרים שבעבר לא הסתירו את התפעלותם מהאידיאולוגיה הנאצית.
האם בטוחה ישראל כי היא אכן רוצה את המלכה אליזבת ובעלה לביקור ממלכתי במדינה?
קצרצרים:
*** מעטפת האנתרקס שנשלחה לאברם גרנט ואשתו צופית היא סערה באבקה לבנה. אוהדי צ’לסי, המתרפקים על עברם בעידן ז’וזה מוריניו, שומרים על שתיקה נוכח הישגיה של הקבוצה ורק מעטים זוקפים את ראשם המכוער במחאה נגד מינויו. או שמא המדובר בהבעת זעם על ההתנגשות בעימאד מורינייה בדמשק?
*** מותר, לפעמים, גם להחמיא. הפעם לשרת הפנים ג’קי סמית שהחליטה סוף סוף להסגיר את המטיף אבו חמזה לארצות-הברית ולא להתיר את כניסתו של המטיף הגזעני לא פחות יוסוף אל קרדאווי, חברו של קן ליווינגסטון, לתחומי בריטניה לצורך טיפול רפואי.
*** אגב, חמישה מבניו של אבו חמזה לומדים בבית-הספר הסעודי עש המלך פאהד במערב לונדון. מורה שהתלונן על כך שפוטר מעבודתו בגלל שחשף את תכני הלימוד במוסד מספר בימים אלה על המתרחש בתוך הכיתות בבית דין לעבודה. היהודים קופים והנוצרים חזירים הם אך פרק אחד מספרי הלימוד
*** מי יודע. אם אכן תתקבל הצעתו המטורפת של הארכיבישוף מקנטרברי להחיל את חוקי השריעה במדינה, טור זה יצטרך לפתוח כל חודש בכמה שורות מן הקוראן…
