בלונדון הרשמית נפל דבר. הממשלה החליטה לנהל דיאלוג גישוש עם החיזבאללה מתוך רצון למתן את ציביונו והנה כבר עלה הרעיון על שירטון. ה’פוריין אופיס’ הדגיש אמנם שאין המדובר במגעים עם הזרוע הצבאית של האירגון, שכן זו מוגדרת כטרוריסטית, אבל בביירות לא יכלו שלא לשחרר חיוך. עומאר אל מוסאווי, אחד מהבכירים, אמר כי אין הבדל בין הזרוע האחת לשנייה וכי ”מפלגת האל” עשוייה מיקשה אחת. מזכל שתי הזרועות, חסן נסאראללה, אינו מתנגד דווקא להידברות שכזאת, אולם הבהיר כי אירגונו לא יכיר בישראל לעולם (”אפילו לא עוד אלף שנה”) וגם לא יזנח את דרך האלימות. סגנו, נעים קאסם, לא התרגש מהמחווה הבריטית וציין כי האירגון מדבר כבר עם כמה ממשלות אירופאיות. שלושתם ציינו כי המדובר היה ביוזמה בריטית. ”תנועת ההתנגדות לא שינתה את עמדותיה כהוא זה”.
לכאורה, המדובר בצעד קטן ולא מהותי במאמציה של בריטניה למצוא מסילות אל חזית הסירוב הערבית, אולם התרגיל הזה טומן בחובו משמעויות נוספות. יש לראות בו מעין בלון ניסוי שעתיד להוביל את ממשלו של ברק אובאמה לעשות בעתיד הקרוב צעד דומה. בשלב זה אין ארהב עורכת הבחנה בין זרוע כזאת לזרוע אחרת של החיזבאללה, אולם אם האיתותים הבריטיים יהיו חיוביים, תגיע גם שעתה של וושינגטון ללכת בעקבות לונדון.
במקביל, היינו עדים במרוצת חודש מרץ להתפתחות אחרת. היא התרחשה לא הרחק מביירות, בבירה הסורית, בה פגשו כמה חברי פרלמנט בריטיים מהאגף השמאלני של כל המפלגות את חאלד משעל, ראש הלישכה המדינית של החמאס. אותם פוליטיקאים לא מייצגים כמובן את הממשלה, אולם ממצאיהם עשויים בעתיד הנראה לעין להוביל למהלך דומה. מה שהחל כמיפגש לא רישמי, עובר לדו-שיח חלקי ולבסוף משתדרג לקיום יחסים מלאים.
בריטניה מדגישה כי אין המדובר אלא ב”שיחות זהירות וסלקטיביות”, אולם היא מאותתת בכך על רצונה להגיע, יחד עם האמריקאים, לשיפור היחסים עם איראן כדי להניא אותה משאיפותיה הגרעיניות. רתימת שתי הקבוצות המיליטנטיות לתהליך השלום היא משאלת לב. ישראל משלמת, איפוא, על אי יכולתה להביא את שתי המלחמות האחרונות לכדי הכרעה ברורה. מי שלא מנצח בשדה הקרב, מפסיד על השולחן הדיפלומטי.
המקל והגזר
האם יכול להיות שאין תיאום בין משרד החוץ למשרד הפנים? שרת הפנים ג’קי סמית’ החליטה שלא להתיר את כניסתו ללונדון של איבראהים מוסאווי, עורך העיתון ‘אל אינטיקאד’ המקורב לחיזבאללה. השרה הסבירה את החלטתה בכך שנוכחותו במדינה לא תשרת את טובת הציבור. דווקא עכשיו? כאשר יש מגעים? דווקא עכשיו? אחרי שכבר הותרה כניסתו לפחות פעמיים בעבר? ובכן, יש היגיון בהחלטה ואין היא בהכרח סותרת את הרצון להיטיב יחסים עם האירגון השיעי. הממשלה מפעילה בזה את הגזר והמקל. מצד אחד היא מזמינה את המולות הלבנוניות לשגרירותה בביירות ומצד שני היא משקיטה את דעת הקהל בבית. היא בהחלט משקיטה את המפלגה השמרנית שהזהירה מפני כניסתו של מי שהיה העורך הפוליטי של ערוץ ‘אל מנאר’, שופרו של המזכל נסראללה. היא גם מנסה להוכיח כי היא מנהיגה מדיניות מאוזנת לאחר שגירשה מנמל הית’רו את חבר הפרלמנט ההולנדי חירט וילדרס.
סמית’, המעורבת עתה בפרשת שחיתות אישית, מנסה לעשות שרירים, אולם ספק אם אפילו הציבור הבריטי יקנה את התרגיל.
ומוסאווי עצמו? הוא עמד להיות האורח של אוניברסיטת SOAS בכנס בו החיזבאללה מככב. הוא כמובן מכחיש את ההאשמות בדבר היותו אנטישמי, למרות שצוטט לא מכבר כמי שאמר כי היהודים הם כתם על מצחה של ההיסטוריה. אבל אל דאגה, הוא יגיע בקרוב לכנס אחר ועד אז תטהר הגברת סמית’ את השרץ. אחרי הכול, לפני שנתיים הוא קיבל דוקטורט מאוניברסיטת ברמינגהם.
מפגש ”ההברחות לעזה”
כמו הכנס הבינלאומי הראשון על האנטישמיות שהתקיים בפברואר, כך גם מפגש ההברחות לעזה לא זכה לתהודה רבה בבריטניה ומחוצה לה. לונדון מרבה בימים אלה באירוח פסגות, אולם אלו היו ונותרו לוטות בערפל. יש בינינו הזוכרים כי לפני ההחלטה הישראלית על הפסקת האש בעזה, הבהילה את עצמה שרת החוץ ציפי לבני לוושינגטון וחתמה עם קונדוליסה רייס על הצהרה משותפת למניעת הברחות נשק לתוך הרצועה. ההצהרה הזאת לא הייתה שווה את הנייר עליו היא הודפסה, אבל העניקה לישראל את הסולם בעזרתו היא ירדה מהעץ העזתי.
מאז התגבשה קבוצה של חצי תריסר מדינות המנסות לשים קץ לתופעת ההברחות דרך המינהרות. כנס ראשון התקיים כבר בקופנהגן והכנס השני נערך, כאמור, בלונדון. הארצות המשתתפות הגיעו למסקנה כי מניעת ההברחות תהיה כרוכה בפתיחת המעברים. אם אכן זה התנאי, ניתן היה לעשות זאת מזמן, ואז מי היה צריך את המלחמה הזאת, לכל הרוחות?
קצרצרים
*** עוד יגידו על הבי.בי.סי שהוא שלוחה של הטלוויזיה הישראלית. לאחר שהרשת דחתה את שידור מגבית הצדקה מעזה, היא סירבה להקרין את המחזה הקצר ‘שבעה ילדים יהודים’ שהועלה ב’רויאל קורט בעקבות ‘עופרת יצוקה’.
*** אנג’ם צ’אוודרי, מנהיג ושופט מוסלמי בלונדון, קורא לחסידיו להפסיק לתמוך במשפחותיהם ולשלוח את כספם לארגוני הג’יהאד בעיראק ובאפגניסטן. כן, והוא גם מקבל כסף מרשויות הרווחה.
