שלא במפתיע, החליט ארגון המרצים הבריטי להחיות מחדש את יוזמת החרם נגד האקדמיה הישראלית בקונגרס השנתי שלו שנערך במנצ’סטר.אולם כדי שלא לחזור על המהלך שנכשל אשתקד, המילה חרם לא הוזכרה מסיבות טקטיות. במקומה התבקשו החברים לשקול, פוליטית ומוסרית, את המשך קשריהם עם מוסדות אקדמאים בישראל. היוזמה החדשה נראית כניסיון להטיל חרם אקדמי בפועל מבלי להסתבך בסוגיות משפטיות כבעבר. יוזמי ההחלטה החליטו שלא לקיים בה דיון ולא אפשרו למתנגדי החרם ליטול את רשות הדיבור. הסוגיה הועלתה רק כהצעה לסדר היום, בניסיון לעקוף מה שעתיד היה להתפרש כפעולת אפליה מובהקת נגד מדינה אחרת ולגרור תגובות מחאה מצד הממשלה. ההצעות התקבלו על ידי מרבית הצירים באמצעות הרמת ידיים.
כמו בשנים קודמות, גם הפעם השתמשו חברי ה- UCU במלים חריפות כדי להסביר את מניעיהם. הם הגדירו את האקדמיה בישראל כשותפה לפשעים שמבצעת המדינה כלפי הפלסטינים ומצאו לנכון לפרט אותם. אלה כוללים המשך ההתנחלות הבלתי-חוקית, הרג אזרחים, שיבוש מערכת החינוך וגרימת אסון הומניטרי ברצועת עזה. בכל אלה, לדעת היוזמים, מעורבת מרבית האקדמיה הישראלית. הם גם גינו את יוזמת הנגד הישראלית שניסתה למנוע מהארגון לערוך דיון בנושא החרם. הקונגרס לא הסתפק בכך והגדיר את מכללת אריאל כבלתי חוקית. הוא גם קרא להסתדרות לשלם פיצוי של 2.5 מיליון אירו לפלסטינים ואפילו דרש לשים קץ לכיבוש השטחים הפלסטינים והסורים.
תומכי ישראל בארגון הביעו כעס על שלא התאפשר להם להשמיע את דעתם לפני ההצבעה. הם האשימו את ראשי ה-UCU בסתימת פיות וטענו כי מדובר בתכסיס המיועד להכניס את החרם דרך הדלת האחורית. הם גינו את אווירת העליהום האנטי-ישראלית ששררה במנצ’סטר במהלך הדיונים וציינו כי זו עומדת בניגוד גמור לתקנון האיגוד עצמו.
צינור הכספים של חצי האי ערב
הסבר חלקי לאווירת ההשתלחות נגד ישראל באוניברסיטאות הבריטיות ניתן למצוא אולי בעובדה שבעשר השנים האחרונות העבירה ערב-הסעודית לא פחות מ-280 מיליון פאונד לשמונה מוסדות אקדמאים במדינה. אלה כוללים את אוקספורד וקימברידג’, את סיטי, UCL ו- LSE בלונדון, את דארם ואקסטר באנגליה ואת דנדי בסקוטלנד. הגילוי הזה לא זכה לכיסוי בעיתונות הבריטית והאחראי לו הוא פרופ’ אנתוני גליס, ראש המרכז ללימודי ביון וביטחון באוניברסיטת ברונל.
התורמים הסעודים טוענים כי הכסף הזה אמור לתרום להבנה בין הדתות, אולם לדעת גליס מרכזים אלה הפכו במה לתעמולה מוסלמית קיצונית המציגה תמונה חד-צדדית של הנעשה במזרח התיכון. אותו גליס הודיע לפני שלוש שנים כי מוסלמים קיצונים חדרו ל-48 אוניברסיטאות ברחבי המדינה. הוא קורא להפסיק את המימון הסעודי ולחייב כל מוסד בחשיפת זהותו של כל תורם. עוד הוסיף כי 70 אחוזים מהמרצים ללימודי המזרח התיכון באוקספורד עוינים את המערב ואת ישראל. האוניברסיטה דוחה האשמות אלו מכל וכול, אולם בשנה הבאה היא תחנוך מרכז לחקר האיסלאם עש המלך פאהד שנבנה בעלות של 20 מיליון פאונד. גם ממשלת בריטניה החליטה להקצות סכום של מיליון פאונד להוראת האיסלאם במוסדותיה האקדמאיים.
ברוך שפטרנו
זה אמנם קרה לפני חודש, אך פטור מבלי להביע שמחה אי אפשר. במשך תקופה ארוכה הוקיע מדור זה את התנהגותו והתבטאויותיו של קן ליווינגסטון וייחל לתבוסתו האלקטוראלית. תוצאות הבחירות באחד במאי מוכיחות כי לעתים, אף כי רחוקות, ניתן לדווח כאן גם על חדשות מעודדות. ראש העירייה היוצא היווה כתם על לונדון וניסה כל תעלול אפשרי כדי להביא לבחירתו מחדש, כולל חנופה יוצאת דופן כלפי הקהילה היהודית לאחר שנים רבות של ניאוץ והכפשה. חסידיו השוטים טוענים כי דווקא יחס זה הוא שהביא בסופו של דבר לנפילתו. הנה, אפילו בלונדון הצדק יוצא לאור, אף כי באיחור של שמונה שנים.
ברוך שפטרנו?
אברם גרנט היה במשך שמונת החודשים האחרונים הישראלי המפורסם ביותר בבריטניה, אולי באירופה כולה. יש להניח שרבים שמעו לראשונה על ישראל מאז הוא מונה למנהלה של צ’לסי בסתיו האחרון. לטוב או לרע, מוצאו הוזכר בכל הזדמנות והיום כל נער אנגלי יודע היכן נמצאת פתח תקוה…
הבעיטה שספג מרגלי הבוס של המועדון לאחר ההפסד הצורב במוסקבה הפכה להיות לאירוע יוצא דופן שכוסה על ידי התקשורת בשתי המדינות באותה מידה של אובססיביות, מלבד העובדה שבישראל הפרובינציאלית טרח ראש הממשלה להתייחס לפיטורין כאילו היו טראומה לאומית והעניק למפוטר טפיחת שכם טלפונית.
מעבר לויכוח על מידת הישגיו של גרנט, כדאי להעיף מבט על הדרך בה מתנהלת קבוצת הכדורגל אותה אימן עד לאחרונה. צ’לסי נראית כמו שלוחה של הק.ג.ב. בה איש אינו יודע מה נעשה מעבר למסך הברזל המקיף אותה. הסקרנות כלפי מהלכיו של רומן אברמוביץ’ העדיין מסתורי דחקה לקרן זווית את השערורייה המוסרית הכרוכה בכסף הרב שנשפך על שחקני כדורגל ב’סטמפורד ברידג”. מדובר בחצי מיליארד פאונד שבכוחם לפתור בעיות כלכליות בכמה מדינות אפריקאיות, ואולי אפילו לקדם הסדר במזרח התיכון.
קצרצרים:
*** חגיגות ה- 60 של ישראל חשפו מגמה זוחלת המצביעה על כך שיותר ויותר פרשנים מקבלים את הגרסה הערבית לאירועי 1948. יחד עם זאת התרפקו לא מעטים על מה שכינו הנס. בסיכומו של דבר נרשמה תוצאת תיקו. עצמאות נכבה 1:1.
*** ה’פוריין אופיס’ גינה לפני שנתיים את התגובה הבלתי פרופורציונית של ישראל בלבנון. אולם כאשר החיזבאללה השתלט על מזרח ביירות לא שמענו את דיוויד מיליבנד מצייץ. אכן היה זה שקט בלתי פרופורציוני.
