שיחה עם חבר בפאב
החבר: למה הגעת רק עכשיו? הפסדת את כל המחצית.
אני: מצטער, הייתי צריך להכין את הבית לביקור של הסוכנות.
החבר: איזו סוכנות? היהודית? גם לכם באו לנדנד שתחזרו?
אני: איזה יהודית. ההשכרה, נו. הביקור החצי?שנתי שלהם.
החבר: אה, זה. לא הצלחת לדחות?
אני: לא. נגמרו התירוצים.
החבר: ניסית משפחה שבאה לביקור פתאומי ארוך?
אני: השתמשתי בזה כבר שלוש פעמים, משלושת הצדדים של המשפחה.
החבר: פרוצדורה רפואית?
אני: שני ניתוחים ושבר.
החבר: חג יהודי שלא מאפשר ביקורים?
אני: ניסיתי את זה הפעם, אבל שכחתי שבזמנו כבר השתמשתי ברמדאן.
החבר: רמדאן?
אני: כן. זה חג מעולה בתור תירוץ. חודש שלם של צום, אז הם לא יכולים לצפות שתנקה את הבית כמו שצריך. איך שלא יהיה, שכחתי שהשתמשתי בזה, ועכשיו עם החג היהודי שלא מאפשר ביקורים הם הרימו גבה. ניסיתי להסביר שאנחנו משפחה מעורבת, פרויקט דו?קיום של הקרן החדשה וכל זה, אבל הם התחילו לחשוד.
החבר: בסדר, אבל הבית שלכם בסך הכל נקי ומסודר, אז מה הלחץ?
אני: כן, אבל יש איזה עובש על התקרה במקלחת. אשתי חושבת שהם עלולים להיטפל לזה.
החבר: זה יורד עם סקוץ די בקלות.
אני: ניסיתי. אז באמת העובש השחור ירד, אבל עכשיו יש עובש בצבע ירוק מהסקוץ, יותר גרוע. אני צריך למצוא סקוץ בצבע לבן. יש כזה לדעתך?
החבר: לא יודע. תנסה באמזון.
הביקור
האישה מהסוכנות (במטבח): מה זה? זה אוכל לכלבים. יש לכם כלב?
אני: אה כן, לא. זה המנקה שלנו לפעמים מביאה את הכלב שלה, אז יש כאן אוכל בשבילו.
האישה מהסוכנות: למה, היא לא יכולה לתת לו אוכל בבית שלה?
אני: הוא כלב מסוג גרגרן כזה, אוהב לנשנש גם בין הארוחות. חוץ מזה היא לפעמים יוצאת להתמחויות ומפסידה ימי ניקוי, ואז היא דוחסת ארבעה שבועות ליום אחד ומגיעה פעם בחודש ל?12 שעות, אז הוא נהיה רעב.
האישה מהסוכנות: הבנתי. בוא נעבור למקלחת.
אני: מקלחת רגילה, מה יש לראות שם? ברז, צינור, מגבות… בסדר, בסדר, אני בא.
האישה מהסוכנות: יש כאן עובש על התקרה.
אני: אה זה לא עובש, זה מהסקוץ. את רואה שזה ירוק ולא שחור? לא, אין צורך לצלם. ממש אין צורך. אבל למה? אני מבטיח לנקות את זה עד הביקור הבא. אני פשוט מחכה שיגיע הסקוץ הלבן מאמזון. אם את מצלמת וזה יופיע בדוח ביקור, אז אשתי סתם תתעצבן עליי כי היא אמרה לי אולי עשר פעמים שחייבים לנקות את זה לפני שאתם באים. כלומר, לנקות בלי קשר לזה שאתם באים, פשוט כי זה חשוב שלא יהיה עובש על התקרה. אי אפשר לסגור את זה בינינו? בעל פה? בלחיצת יד? בסדר, אני בא לסלון.
האישה מהסוכנות: זו תמונה חדשה?
אני: לא, עתיקה. למה להוריד אותה? לא הבנתי מה את רוצה לראות. בסדר, אני אוריד.
האישה מהסוכנות: יש כאן מסמר.
אני: כן, ניסינו בלי זה, אבל התמונה נופלת. צריך משהו שיחזיק אותה.
האישה מהסוכנות: דפקתם מסמר בקיר?
אני: אה לא, ממש לא. זה מסמר שהיה שם קודם.
האישה מהסוכנות: יש לי כאן תמונות של הקיר מלפני שנכנסתם ואין בהן מסמר.
אני: תראי לי. לדעתי הנקודה הזאת כאן זה מסמר. הוא פשוט צבוע בצבע של הקיר. מסמר מוסווה כזה.
האישה מהסוכנות: אבל המסמר שחור.
אני: כן. צבענו את כל המסמרים בבית בשחור. שלא ניתקע בהם בטעות. לא, אין צורך לצלם, באמת. בשביל מה לצלם? טוב, לפחות תצלמי עם התמונה, שיהיה יותר אסתטי? למה לך לצלם מסמר? לא יראו את זה בתמונה. טוב ביי. כן, הבנתי, נקבל דוח ביקור תוך שבוע.
כמה שעות מאוחר יותר
הילדה: אבא, אימא בטלפון. היא שואלת איך היה הביקור של הסוכנות.
אני: תגידי לה שעוברים דירה.
* גיא שפר מדריך סיורים בעברית בקיימברידג במהלך סופי השבוע.
