כלכלת בריטניה עומדת כעת במבחן. לאחר תקופה של למעלה מ-15 שנות צמיחה רצופה (כולל מספר תקופות האטה) מסתמנת השאלה, האם שנת 2008 תביא איתה מיתון? או האם נעבור רק תקופת האטה קצרה כפי שקרה בשנת 2002-3?
ההבדל בין מיתון להאטה הינו, שהגדרת המיתון הינה צמיחה בשיעור שלילי במשך שני רבעונים רצופים, דהיינו הכלכלה קטנה במקום לגדול. ומנגד האטה הינה שיעורי צמיחה חיובים אך נמוכים יותר, דהיינו במקום 2-3% אחוזי צמיחה, צמיחה שנעה סביב אחוז בודד.
הכלכלה הבריטית הייתה במשך שנים רבות הכלכלה הרביעית בעולם לאחר ארהב, יפן וגרמניה, אך השינויים במזרח הובילו לכך שהתוצר הסיני עבר לאחרונה את התוצר הבריטי מה שהוריד את בריטניה למקום החמישי.
הכלכלה הבריטית שונה מאוד מרוב הכלכלות הגדולות בעולם המפותח. בעוד אלו נסמכות במידה רבה על ענפי היצור, ולכן סבלו בעשורים האחרונים מהמעבר ליצור במזרח אסיה, כלכלת בריטניה מתבססת ברמה מאוד משמעותית על תעשיית השירותים שאחראית למעל ל70% מהתוצר ולכמעט 80% מהמועסקים במדינה.
מאפיין שונה נוסף הינו החלק היחסית גדול של סקטור האנרגיה, בין עם בזכות הנפט בים הצפוני או בזכות מכרות הפחם שעדיין מאפשרים לאנגליה לייצא אנרגיה. סקטור האנרגיה אחראי לכ-10% מהתוצר, מה שאומר שהתעשייה או לחילופין הייצור התעשייתי הינו סקטור חלש ופחות משמעותי.
כזכור, אנגליה הייתה פעם אימפריה שהשמש לא שקעה בה, אחת מתוצאות היסטוריה זו היא שאנגליה הייתה ועודנה מדינה המאפשרת יבוא רב מכל מדיניות העולם. לדוגמא, כולנו רואים יום-יום בסופרמרקט את היכולת לקנות תותים 365 ימים בשנה כאשר בכל עונה הם מיובאים ממקור אחר בעולם.
מדיניות היבוא הפתוחה שנהוגה באנגליה בשילוב עם ציבור צרכני שדוגל בלצרוך חלק ניכר מהכנסתו עשויה להוביל – כפי שקורה גם באנגליה ובעיקר בארהב – לגרעון במאזן המסחרי של המדינה, דהיינו יש יותר ייבוא מייצוא ולכן יש צורך שמישהו יממן את זה. לשמחתה הרבה של אנגליה בגלל היותה מרכז פיננסי גדול, שמחים בנקים רבים בעולם לממן את הרגלי הצריכה של הבריטים. בשוק הדיור, למשל, חלק גדול מהמימון לצמיחה המדהימה של מחירי הנדלן נבע מכספים שגורמים זרים הביאו לאנגליה כהשקעה או במימון.
הגרעון במאזן המסחר של אנגליה עמד על 150 מיליארד דולר בשנת 2006, גרעון שמומן בעבר באמצעות הכנסות שהיו לחברות בריטיות מעבר לים, כגון חברות האנרגיה והספנות הגדולות שהיו בעלים של נכסים משמעותיים בכל חלקי הגלובוס. אך בשנים האחרונות חלק מחברות אלו החליפו ידיים והגרעון התחיל להיות ממומן באמצעות אשראי ממדינות עם עודפי סחר. כולנו מכירים את הסיפור הזה (שאנשים חיים מעבר לאמצעים שלהם באמצעות כרטיסי אשראי ואשראי כנגד נכס המגורים שלהם) בכלכלה האמריקאית אבל הוא נכון, אם כי בקנה מידה קטן יותר, גם באנגליה.
דוגמא מעניינת למקרה של חברה/בנק שעבד בשיטה זו הינוNorthern Rock שהחזיק פיקדונות של הציבור בהיקף של כ-25 מיליארד לישט, אבל נתן מימון למשכנתאות בהיקף של כ-100 מיליארד לישט. איך? באמצעות אשראי, במקום פיקדונות של הציבור הוא קיבל פיקדונות קצרים מבנקים אחרים שיש להם עודפי נזילות (עודף חסכונות על אשראי). השוק הבין-בנקאי הנל הינו צעיר יחסית שכן בעבר הבנק המרכזי היה זה שמספק וסופג את עודפי/חוסרי הנזילות של הבנקים השונים. כל עוד הבנק גבה מהלקוחות ריבית גבוהה יותר ממה ששילם לחוסכים ולפיקדונות הבנקאים הוא התקיים. שכן בנק הינו במהותו מתווך פיננסי, מקבל פיקדונות מצד אחד ומשלם ריבית ונותן אשראי מצד שני – ומקבל בגינו ריבית – ומרוויח מהפער בין שתי הריבית (רווח המימון).
מה אם כן הביא להתמוטטות הבנק (ואפילו להלאמתו)? הסיבה לכך שאנגליה אינה שוק שנפרד מהעולם הגדול, ומשבר האשראי שהחל בארהב (האמריקאים עושים הכול בגדול) הגיע במהירות לבריטניה ואז באופן פתאומי בקיץ האחרון נוצרה תחרות גדולה על עודפי הנזילות הללו ולנורת’רן רוק לא נשאר ממי ללוות כסף. בהעדר ברירה, פנה הבנק לבנק המרכזי שיספק לו את הכסף שעד אז השיג בשוק. המשבר שהחריף בארהב הוביל לכך שכל הבנקאים המרכזים בעולם ארהב אירופה ובריטניה סיפקו עשרות מיליארדי דולרים לשוק כדי להקטין את נזקי משבר האשראי.
מאין יבוא הפתרון?
חלק משמעותי אחד של הפתרון כבר קורה בעצם מעצמו, הצצה בגרף המצב (שעח לישט- יורו בשנתיים האחרונות) מראה את ההחלשות המשמעותית של הלישט בחודשים האחרונים מול היורו שהינו מטבע המסחר (ייבוא/ייצוא) המרכזי של בריטניה. החלשות זו תעלה את מחירי הייבוא ותוזיל את מחירי הייצוא ותסיע להקטנת הגרעון המסחרי שיקטין את הצורך של אנגליה ללוות. הצעדים הנלווים הנדרשים הינם הרחבה פיסקאלית בין אם עי העלאת ההוצאה הממשלתית או יותר טוב, עי הורדת מיסים – אינם ניתנים לעשייה בתקופה זו כי כבר כעת הממשלה חורגת מכללי הגרעון שלה. ולכן הצעד היחידי שנשאר למלחמה במיתון הינו הורדת הריבית. לאור המנדט המפורש של הבנק המרכזי שעוסק באינפלציה בלבד, לא ברור עד כמה תיאות הוועדה המוניטארית האחראית על קביעת הריבית להוריד את הריבית כפי שנעשה בארהב ועל כן לא ברור האם אנו בדרך להאטה (לא כל כך נורא) או בדרך למיתון. כל הכדורים היום במגרשי ה- Bank of England.
* משה לנגרמן משמש כמנהל הבנקאות הפרטית בבנק לאומי.
האמור בסקירה זו אינו מהווה הצעה ו/או ייעוץ המתחשבים בנתונים ובצרכים של כל לקוח, לרכישה ו/או ביצוע השקעות, פעולות ו/או עסקאות כלשהן ואין בו משום המלצה ו/או חוות ו/או תחליף לשיקול דעת עצמאי
