הקריירה של רמי קלינשטיין החלה למעשה באמצע שנות ה-80 עם יציאת אלבום הבכורה, ‘ביום של הפצצה’, שהציג אותו כזמר-פסנתרו בסגנון פופ רוקיסטי. אבל ההצלחה הגדולה הגיעה רק כעבור עשור ב-1995 עם האלבום, ‘תפוחים ותמרים’, עד אז קליינשטיין היה ידוע בעיקר ככותב לאמנים אחרים (במיוחד לאשתו, ריטה).
בשיחה מישראל מתאר רמי קליינשטיין את ההופעה שלו כאישית, ספונטנית ובלתי אמצעית. כשאני מופיע בחוץ לארץ, הוא מספר, אני תמיד מרגיש קצת שגריר. זה תמיד יותר מרגש ומיוחד. אני מביא לצופים דש קטן מהמולדת. בין השירים שוזר קלינשטיין סיפורים קצרים המעניקים למופע את הניחוח האישי עם קצב, אישיות וחן המבטאים את אישיותו.
הופעות מסוג זה מושכות קהל ישראלי ואנגלי-יהודי, ובעיניו זה מקסים לעזור ביצירת קשר לארץ ולתרבות ישראלית עכשווית. בנוסף לשירים המוכרים ולחומר החדש, הוא מתבל את הופעותיו ב-covering באנגלית, של הזמרים האהובים עליו: אלטון ג’ון ובילי ג’ואל.
השנה האחרונה הייתה עמוסה במיוחד עם סיבוב הופעות חדש של ‘המועצה’, ניהול מוזיקלי
למחזמר ‘הלהקה’ בהבימה (על פי הסרט הקלאסי), והפקת מופע הענק one של ריטה. הדיסק של המופע מתבשל, אגב, באולפן לונדוני, ורק לפני שבועיים ביקר פה קליינשטיין במסגרת העבודה. עבורו, שני ביקורים בלונדון בחודש אחד הם ‘שיא גינס אישי’.
בימים אלה אוסף קליינשטיין חומר לאלבום חדש שעומד לצאת עד סוף השנה. את האלבום הוא מגדיר כ אלבום עירום. מאוד חושפני, הרבה פחות עטוף ומופק, חומר גלם לא מהוקצע, מאוד אנושי, מעט פלסטיקה.
לכבוד עצרת ההזדהות עם החטופים, קליינשטיין הלחין ושר את השיר המרגש זה לא נגמר. אני תמיד נרתם לעזור במצבים כאלה, הוא מספר. למשל הופעתי במקלטים. אני חייב לעשות מה שאני יודע. אני לא חייל שאוחז ברובה, הדרך שלי היא לכתוב שירים. ההופעה בלונדון תיערך ב 18 בנובמבר, במלון הילטון מטרופול במסגרת קונצרט החורף של הפדרציה הציונית. ההכנסות מהמופע יתרמו לתושבי הצפון.
