איך זה מרגיש לייצג את המדינה בשנתה ה-60?
זו זכות גדולה להיות כאן בשנת ה-60 למדינת ישראל, בדיוק עשור אחרי שהייתי כאן בשנת ה-50 למדינה. זו שנה מלאת אירועים והמון דברים מקבלים משמעות יותר גדולה. זו שנה עם המון עשייה.
היכן עומדים יחסי ישראל בריטניה היום?
הקשר בין ישראל לבריטניה הוא מיוחד. בריטניה היא בת ברית חשובה שלנו ובת ברית אסטרטגית של ארצות הברית. היא שחקן מרכזי ומשמעותי בזירה העולמית בנושא של תמיכה כלכלית לפלסטינאים. אנחנו רואים את גורדון בראון משתדל ואת דיוויד מיליבנד מקדם מאוד את הנושאים הבילטראליים בין המדינות.
מה קורה עכשיו עם טוני בלייר?
טוני בלייר הוא נציג הקווארטט למזהת. הוא לא פעיל בזירה הבריטית אבל בזירה הפלסטינאית האיזורית הוא מאוד פעיל. הוא דוחף פרוייקטים יפים בנושאים כלכליים משותפים במימון הקווארטט, אם זה ביריחו, בית לחייה ועוד.
מה הוא היום חוסנה של המדינה?
אני חושב שלמרות הציניות הטבועה בנו עמוק, כישראלים אנחנו בעצם מאוד גאים במה שבנינו במו ידינו במשך 60 שנה, ומדי פעם אנחנו צריכים שיזכירו לנו עד כמה אנחנו בעצמנו אוהבים את הארץ הקטנטונת והיחידה הזו. שנינו ראינו את זה בהופעה של יהורם גאון לפני חודש: השירים המוכרים, הבדיחות שאנחנו מבינים, ההומור, הציניות. החוסן שלנו נובע מהפתיחות ומהעובדה שאנחנו מסתכלים על דבר על כל צדדיו ותמיד מנסים להגיע לפתרונות ייחודיים וקריאטיביים. והחוסן האמיתי הוא באחדות שלנו. למרות חילוקי הדעות והוויכוחים כולנו מאוחדים סביב הצורך בקיומה של ישראל חזקה ומשגשגת, וברור לכולם שישראל היא הערובה לקיומו של העם היהודי ושאנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו.
מה עם חוסן מוסרי?
יש לנו גם חוסן מוסרי. אני חושב שהדילמות שהחברה הישראלית ומדינת ישראל מתמודדות אתן – מצד אחד דמוקרטיה תחת אש, ומצד שני להגן על האזרחים שלנו ולא להגיב בצורה חזקה מדי נגד אנשים שלא קשורים ישירות למעגל הטרור – אלו דילמות שמדינות אחרות עוד לא התעסקו אתן, ואנחנו כדמוקרטיה מתגוננת, שמים את הדילמות האלה על השולחן יום יום.
מתי נפסיק להיות מדינה מתגוננת?
כשיהיה שלום כולל בכל האזור. אבל גם אז אנחנו צריכים להמשיך לפתח חוסן כלכלי וחוסן צבאי, ואם נשיג שלום, נצטרך להיות אפילו יותר ערניים.
מה היא הסכנה הכי גדולה לישראל כיום?
איומים לא קונבנציונאליים. אבל משמעותית יותר, אלו הקריאות בשנת 2008 להשמדת מדינת ישראל כמדינה יהודית. אמירות שכבר לא מקפיצות את העולם.
כאחד השגרירים הכי מתראיינים בשנים האחרונות, אתה רואה שינוי ביחס?
אני מקיים הרבה מאוד ראיונות כל שבוע, ואני רואה בקטע התקשורתי וההסברתי את הנדבך החשוב ביותר בסדר העדיפויות של השגרירות. אחרי ראיון בכלי תקשורת אחד מגיעות בקשות לראיונות נוספים מאחרים. זה מראה לנו שהם באמת מקשיבים ומוכנים לשמוע. אני חושב שהציבור הבריטי לא מכיר מספיק את הדילמות בחברה הישראלית וככל שעושים יותר הרי זה משובח. כשאני מקבל תגובות מאנשים שאחרי הרצאות ניגשים אלי ואומרים: ‘ראינו אותך בטלוויזיה או שמענו אותך ברדיו, ובאמת עכשיו אנחנו מבינים טוב יותר את המורכבות של המציאות הישראלית’ – זה נותן אנרגיות גם לי וגם לצוות השגרירות לרוץ קדימה.
איך באמת נראית ישראל, לדעתך, בעיני בריטי ממוצע?
בריטי ממוצע, בגדול, מבין שישראל היא מדינה שמוקפת אויבים ונאלצת להתמודד עם אתגרים ביטחוניים לא פשוטים. את זה אנחנו צריכים יותר להציג – ואת זה שהמדינה היא דמוקרטית – כמו גם את ההישגים שלנו כדי שלא יצבעו אותנו רק בשחור. בגלל הקטע התקשורתי והמלחמה, ישראל נמצאת בתוך סיטואציה לא פשוטה. בריטי ממוצע יודע שישראל הפריחה את השממה, שהיא דמוקרטיה ושאנחנו כבר לא מייצאים תפוזים (Oranges) אבל מייצאים תפוחים (Apple Computers).
יש מקום לשיפור?
יש הרבה מקום לשיפור; לשפר מהירות תגובה, להציג דברים בצורה יותר תכליתית וטובה כי אנחנו מייצגים עם ומדינה שאנחנו יכולים להיות גאים בהם כמעט בכל תחום. מי שמסתכל על הכלכלה הישראלית, הטכנולוגיה הישראלית, הרעיונות הישראלים בתחום איכות סביבה, התפלת מים, עזרה תחת תיקון עולם עי רופאים ומומחים, ועל קליטת העלייה מרוסיה ומאתיופיה רואה עד כמה אנחנו חברה מעניינת…
איך מתרגמים את זה ליחסי ציבור?
חשוב לארגן פה פסטיבל קולנוע, כמו זה שנערך לאחרונה. הקולנוע מראה עי יוצרים קריאטיביים שמציגים את הדילמות, את העדות השונות, את מורכבות החברה – מה זאת מדינת ישראל. ולא רק דרך הקולנוע, דרך תערוכות, מחול, מוזיקה משהו אחר.
מה אתה אומר לאנשים שטוענים שההסברה של ישראל לקויה?
זה לא פשוט. זו בעיה קשה לכל מדינה שנמצאת באיזה סכסוך או מעורבות במלחמה. אפילו בבריטניה, שכוחותיה היום מוצבים בעיראק ובאפגניסטן, תראי את היחס לחיילים בריטיים שיוצאים למקומות אלו בשם הממלכה כשהם לובשים מדים. קל וחומר ישראל שנאבקת על קיומה כבר 60 שנה. בישראל מתחילה להיות יותר מודעות לזירה הבינלאומית ולחשיבותה, ואני מסכים שאנחנו צריכים לעשות יותר, וכל אחד גם ישראלים שיושבים כאן וגם יהודים צריכים להיות שגרירים של רצון טוב לישראל. אנחנו זקוקים לכל אחד מהם.
האם יש שינוי ביחס הקהילה היהודית-בריטית לישראל?
זו קהילה חשובה שקשורה מאוד לישראל גם מבחינת הנוער, הפעילות והעלייה. אני הכנסתי אסטרטגיה חדשה של יציאה למרכזים כמו מנצ’סטר, ליברפול, גלזגו, אדינבורו וקרדיף – כדי לתת להם תחושה שאנחנו רואים בהם פרטנר אמיתי ולחזק אותם, כי חשוב שהם יתמכו בישראל. יש משהו ייחודי בקשר בין הקהילה הבריטית לישראל; ב-60 שנותיה שלושה נשיאים לבשו מדי צבא בריטי: חיים ויצמן שבמלהע ה-1 תרם למאמץ המלחמתי הבריטי, חיים הרצוג שכקצין מודיעין לבש את מדי הממלכה במלחמה נגד הנאצים, ועזר ויצמן שהיה טייס בחיל הוד מלכותו. ואם תוסיפי את הצהרת בלפור פשוט אין לזה תקדים. מאחר ואני נמצא בתקשורת, מדבר ומסביר – הם מרגישים שיש מי שמשמש להם פה, ואני מרגיש את התוצאות בשטח.
מה היית מצפה מישראלים כאן לעשות למען המדינה (בהנחה שהם חושבים שצריך לעשות משהו…)?
אנחנו משפחה אחת וזקוקים לכל אחד מהם… בעניין זה אפשר לקטר, אבל כלפי חוץ אנחנו צריכים סיוע להציג את ישראל כמו שהיא. בשנת ה-60 הפרוייקט של כולנו זה לעשות מאמץ משותף, כי אין לנו ארץ אחרת…
איך נראה יום העבודה שלך?
פגישות, הרצאות, ראיונות.. אני מתחיל ב-8 בבוקר בארוחה עם עיתונאי, עם איש אקדמיה או ממשל, לפעמים יהודי. לא יאומן מה אפשר להכניס ליום אחד; היום לדוגמא אני נפגש עם הארכיבישוף מקנטרברי בצ’טהאם האוז ואחכ עם עיתונאי בכיר. בערב יש לי עוד אירוע. בחודשיים האחרונים אני מסיים כמעט כל יום בעשר וחצי או 11 בלילה
מה החלק הקשה ביותר בעבודתך, מה החלק המהנה ומה החלק המאתגר שבה?
בריטניה היא אימפריה כלכלית ותקשורתית. זה מאתגר להציג את הדילמות של ישראל כדמוקרטיה תחת אש – כמה העם חווה וכמה הוא רוצה שלום – בפרלמנט, בתקשורת ובין מקבלי ההחלטות והקברניטים. זה מתסכל לפעמים, כי הרבה מקומות מציגים את ישראל כמדינה תוקפנית, עיוות של המציאות שגורם לתסכול. החלק המהנה, זה להרגיש שמצליחים להשיג משהו בתהליכים בינלאומיים, אפילו אם הם רק ניצנים של שינוי.
