אנחנו ממהרים להחנות את הרכב, צועדים בקצב על המדרכות הצרות של שכונת מייפר, ונבלעים אל תוך מסעדת טרמינד היוקרתית, בה קבענו להפגש לשיחה חותכת. האורחים המכובדים שולחים מבטים נבוכים מכל עבר בעוד פנינה עוברת על פניהם, נתמכת בזרועו של בעלה הטרי. גם כאן בלונדון, כמו בישראל, קשה מאוד להתעלם מהנוכחות הציבורית שלה. פניה מאופרות למשעי, שיערה בלונדיני מתמיד, והיא כולה מקרינה רעננות וזוהר. כשאנחנו מדברים עסקים – היא מתמתחת, מתרגשת, פורצת לאמצע הבמה והופכת לאשת ברזל למודת ניסיון וידע.
היא מכירה את הלקוחות שלה, היא יודעת מה הם רוצים – ויותר מזה, מה הם צריכים. היא לא שוכחת מאין באה, ומתכננת בקפידה לאן היא הולכת. אין ספק שפנינה רוזנבלום, אחת הנשים המתוקשרות ביותר בישראל, שונה מתדמית הבלונדינית, ומתכוננת לקראת הרמת המסך על שידרוג המותג שלה לתאגיד בינלאומי מצליח. לראייה – בשנה האחרונה השיקה חברת פנינה רוזנבלום בעמ עשרות מוצרים חדשים. ממרום תחילת שנות ה-50 שלה נראה כאילו הכול עוד לפניה.
50 בשבילי זה רק מספר בתעודת הזהות – היא מסבירה. אני לא מרגישה בת 50 ולא נראית בת 50. אני יודעת לשמור על עצמי. לא יוצאת לשמש ולא משתזפת כדי לא להרוס את העור – ומזינה את עצמי גם מבפנים וגם מבחוץ. אני דואגת לאכול אוכל בריא, משתמשת בקרמים שלי ומתעמלת ארבע פעמים בשבוע עם מדריכת הכושר הפרטית שלי. אני חיה נכון. לא הולכת לישון מאוחר מידי, ובעיקר – אני מאוהבת. זה הסוד – אני תמיד מאוהבת.
והאהבה הנוכחית שלה היא בהחלט מקור להשראה. בסימביוזה מוחלטת יושבים פנינה ורוני זה לצד זה, מחובקים קלות, נוגעים, נוצצים, מתייעצים. הם לגמרי ביחד במסע. שולחים מבטים לאישור. הוא דואג שהאוכל יהיה לה טעים, היא דואגת שיצטלם טוב. חברים. את חג הפסח הם החליטו לבלות בלונדון, הרחק מהמשפחות ומהתקשורת. הם רוצים לנוח, לטייל, לקנות ולאכול.
לפנינה, מסתבר, יש רומן ממושך עם לונדון עוד מתחילת הקריירה שלה. חייתי שנתיים בלונדון בתחילת שנות ה-70, היא מספרת. גרתי בשכונת בלגרביה. חלקתי חדר עם שותף ועבדתי כדוגמנית. לא היה לי כסף, אבל הייתי באמת בהיי סוסייטי של לונדון. הוזמנתי לכל האירועים הכי חשובים. ואני לא צריכה לספר לך שזאת קליקה מאוד סגורה, מאוד סנובית ואליטיסטית, וקשה לחדור אליה. אבל הייתי מאוד פופולארית והכרתי כאן את כולם. ראיתי פה עולם. שבוע אחרי שנחתתי כאן כתבו עלי בדיילי מירור – ומהר מאוד פנו עוד עיתונים, ואני כיכבתי בכולם. כולם היו חברים שלי.
ומה קרה? שנתיים זו ממש תקופה?
כן. תקופה. היה לי חוזה עם חברת ההקלטות דקה, ודיגמנתי. לא היה קל. תראה, יכולתי לעשות לעצמי חיים מאוד קלים ולהתחתן עם מיליונר. היו לי הרבה הזדמנויות כאלה. אבל זה אף פעם לא עניין אותי. אני לא מסוגלת לשבת רגל על רגל ולא לעשות כלום. אני אוהבת להיות בזכות עצמי, ולא מתאהבת במישהו בגלל שיש לו או אין לו כסף. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה.
והדעתנות הזאת מבריחה גברים?
גברים שמחפשים נשים חלשות לא מתאימים לי, אין ספק. לדעתי לגברים כאלה אין בטחון עצמי. אישה דעתנית, שיש לה מה לומר, היא הרבה יותר מעניינת. גבר צריך לחיות עם אישה שיש לו על מה לדבר איתה ולא עם בובה. בובות אפשר לקנות גם בכסף ולא צריך בשביל זה אהבה וחברות.
מסכים. ובכל זאת נתמכת באחרים כדי לפרוץ?
תמיד עבדתי קשה מאוד. התחלתי עם מינוס של 20,000 דולר בבנק שלא האמין בי. הייתה לי אז חנות קטנה, ולקחתי הלוואות מחברים ומלקוחה. בשנה שעברה החברה שלי סגרה מחזור מכירות של 25 מיליון שח – ובשביל מחזור כזה אני מוכרת כמעט 2.5 מיליון מוצרים.
מרשים מאוד.
כן. המותג שלי קיים כבר 15 שנה, ופנינה רוזנבלום קיימת בתודעה קרוב ל-30 שנה. עשיתי הרבה מאוד דברים, אבל הרגשתי שאני לא מנצלת מספיק את השם הטוב שלי, את הנאמנות של הקהל למוצרים שלי. החלטתי שהגיע הזמן להתרחב. חשוב לי מאוד שהחברה תצא להנפקה בבורסה בהקדם, ואני מרגישה שאסור לי לדרוך במקום ואני חייבת כל הזמן להתקדם ולהתפתח. בשנה האחרונה הוצאתי לשוק את סדרת קוויאר וסדרת אומגה – קרמים נפלאים שקיבלו ציון גבוה ממדורי הצרכנות בידיעות אחרונות ובהארץ. יצאתי בסדרת בשמים משגעים, מוצרים לתינוקות, סטים חדשים של איפור. רשת הסופר פארם, למשל, השקיעה כ- 200,000 דולר בבניית מוצר משותף, צבע לשיער, שהוא כיום מותג הבית של הרשת. חברות רבות לא מצליחות להכניס את המוצרים שלהם על המדפים של סופר-פארם, ובי הם השקיעו כסף. הם הבינו את הכוח של המותג: פנינה רוזנבלום, ואת הייחוד שלי. אני מעורבת בכל העשייה. כל מוצר שלי נבדק על עצמי מכף רגל ועד ראש.
ומוצרים לגברים?
אני מוכרת גם מוצרים לגברים. יש לנו דאודורנט מצויין, אפטרשייב וקרם לחות לגבר. היום כל התחום של קוסמטיקה לגברים מתפתח בצורה מדהימה. הטרנד הוא אדיר.
את עובדת עם חברות באנגליה?
בהחלט. מוצרים קוסמטיים מורכבים מייצור של חברות רבות. כל חברה מתמחה במשהו אחר. באנגליה אני קונה פלסטיקה – את הבקבוקים לשני קרמים מאוד מצליחים שלי. את צבע השיער מייצרים באיטליה. אני עובדת גם עם המזרח הרחוק, גרמניה וצרפת. אני קונה בחול חומרי גלם שאין להשיג בארץ – אבל גם נותנת הרבה עבודה לחברות בישראל. אני חסידה של כחול ולבן, ומייצרת בישראל הרבה פלסטיקה ואריזות ומדבקות. כל מה שמתאפשר.
ובעלך הטרי שותף לעסק?
אני ורוני הקמנו חברה נוספת, תחת המותג שלי, לייצור אביזרי אופנה ותכשיטים. עכשיו אנחנו עובדים – וזה ממש חדש, אפילו בישראל עוד לא יודעים על זה, על קולקצייה של מצעים מפוארת גם משפחתית וגם לילדים. היום נכנסנו לסלפריג’ס לראות מצעים, ללמוד. ראינו טקסטיל של ראלף לורן, של ארמני. למעשה, אם יש לך מותג – אתה יכול לעשות כמעט הכול. בניתי שם חזק. כולם מכירים אותי ואת האיכות שאני מוכרת. ואנשים יודעים שהם מתעסקים עם מותג טוב.
מי הקהל שלך?
אני פונה לכל הקהלים, לכל הרמות. גם בעשירון העליון קונים את המוצרים שלי – רק לא תמיד אוהבים להודות, כי חשוב המותג. אני קונה את חומרי הגלם שלי מהחברות שמייצרות לקליניק, לאסתי לאודר, ולכל החברות הגדולות בעולם. לאף אחד אין מפעלים משלהם. ההבדל היחידי הוא שהם מתמחרים הרבה יותר גבוה, כי יש להם מנכלים וסמנכלים, והוצאות פרסום אדירות.
אני חברה יותר קטנה עם רק 140 עובדים, ולא צריכה להעמיס כאלה הוצאות.
מעבר לזה – מזמן נגמר העידן שיקר זה יותר טוב. היום אנשים מחפשים מחיר. ההבדל בין סייל לבין מחיר אמיתי של מוצר יכול להיות אסטרונומי. גם אני ובעלי – כשרוצים לקנות מותג – הולכים על סייל. בארץ יש מבצעים כל השנה, רק ככה אנשים קונים.
ובלונדון המצב דומה?
לונדון חיה מתיירות מאוד גדולה, והיא לא החתך של אנגליה, תסכים איתי. לונדון היא כמו מדינה בפני עצמה, ובלונדון יש אנשים מאוד עשירים. אם תצא מחוץ ללונדון תמצא הרבה אנשים שבקושי גומרים את החודש, אני מתארת לעצמי, ולכן לטוני בלייר ולממשלת בריטניה יש הרבה מאוד בעיות. אני חושבת שגם כאן, ברוב המקרים, המחיר קובע. תחום הקוסמטיקה הוא מאוד תחרותי, ואני אף פעם לא הייתי זולה מידי ולא יקרה מידי – תמיד באמצע. המוצרים שלי איכותיים ועולים לי הרבה כסף – כך שאני לא יכולה לדרוש מחיר זול מידי, אבל דואגת תמיד שהמחיר יהיה סביר ושיתאים לכל כיס.
את מנסה להחדיר את המוצרים שלך לאנגליה?
אני כבר מוכרת בארצות הברית, והייתי מאוד שמחה להפיץ מוצרים כאן. אני לא מכירה מספיק את השוק, ואשמח אם יפנו אלי מפיצים. אני מוכנה לבדוק את האפשרות. השוק האנגלי מרתק אותי ויש לי מה לתרום לו.
אולי חנות דגל?
אולי. זה נשמע מעניין מאוד. חתמתי על הסכם עם חברת ההקלטות הליקון, לייצור ליין לנערות. יקראו לזה יו-גירל. אולי זה יתאים לאנגליה. בארץ תשווק את זה רוני סופרסטאר, שהיא הבריטני ספירס הישראלית. עוד תחום שנכנסתי אליו לאחרונה, ושיכול להתאים מאוד לשוק האנגלי, הוא שוק ההלבשה התחתונה. אני רוצה לעצב קו אקסקלוסיבי . בנוסף, אנחנו יוצאים בקרוב בקו מוצרי ספא – אני חושבת שהוא יתאים מאוד לקהל האירופאי.
פשוט, לא מפסיקה להפתיע.
אני בהחלט בונה על הרבה דברים בעתיד. אני במשא ומתן להקמת רשת של מכללות לדור ההמשך, – בית ספר להצלחה – אני קוראת לו, שילמד את תורת פנינה רוזנבלום. תורה שיווקית, איפור, תזונה. איך להצליח ולשרוד את העולם הקשה הזה. כחלק מאותו רעיון – אני רוצה לייצר מוצרי מזון בריאות ותוספי מזון, ומחפשת משקיעים רציניים לעניין. בנוסף, בעקבות תוכנית הטלוויזיה שלי – שהייתה באמת הצלחה – אני במגעים עם הערוץ השני, ורוצה להמשיך בטלוויזיה. עבודת הטלוויזיה שלי הייתה מאוד קשה ומתישה, אבל נתנה לי סיפוק רב. נהניתי מאוד.
ופוליטיקה?
כן. אני מספר 39 ברשימת חברי הליכוד’ ויש 38 כסאות בכנסת לליכוד. כך שבקרוב אהיה גם חברת כנסת. זה יקרה.
בעבר הקמת מפלגה עצמאית – ויתרת על ראשות הממשלה?
לפני שהצטרפתי לליכוד הצלחתי לגייס 45,000 איש ואישה שהצביעו בשבילי. זה הישג אדיר שלא נראה כמותו. היו חסרים לי רק 3,000 קולות בכדי להיכנס עם שני מנדטים לכנסת. אבל ברגע האחרון, חודש לפני הבחירות, הגיע טומי לפיד ולקח לי שני מנדטים.
מתי את מספיקה לעשות את הכול?
אני באמת מאוד עסוקה. אני מרצה לארגונים רבים, לחברות היי-טק, באוניברסיטאות. אני חברה בהתאגדות התעשיינים… (רוני: והיא גם אמא וגם אישה). אני עושה כמה שאני יכולה. אני בסך הכול בנאדם אחד – ולא יכולה להתחלק לאלף. זאת הסיבה שבאתי ללונדון. לנוח קצת.
אז איך את נחה בלונדון?
אני קונה בגדים בסלפרידג’ס ובהרודס. אנחנו גם אוהבים מאוד לאכול כאן. יש בלונדון מסעדות נפלאות, ואנחנו מנסים בכל פעם משהו חדש. אנחנו אוהבים אוכל יפני, למשל, והמבחר כאן הוא ענקי. אנחנו מטיילים במרכז העיר, מרשים לעצמנו להיות הרבה יותר קאז’ואל מאשר בארץ, ונהנים מהניקיון והשקט היחסי. אנחנו גם הולכים הרבה לתיאטרון. ניסינו להשיג כרטיסים למאמא מיה – אבל הפעם לא הצלחנו.
