כאשר הפך להיות מאמנה של קבוצת הכדורגל העשירה ביותר בעולם, נכתב במגזין זה כי אוי לו לאברם גרנט אם יעז להפסיד, שכן על שכמיו לא מוטל רק גורלו של מועדון ספורט. אם צ’לסי תנחל מפלות, כתבנו, יוצתו בתי-כנסת במערב לונדון. האספסוף החוליגני של סטמפורד ברידג’ ייצא מהחורים ויזקוף את ראשו הגזעני המכוער. עובדה, רק היום פורסם ב’סאן’ ששוב פעם הגיעה למשרדי הנהלת הקבוצה חבילה עם אבקה לבנה ואיומים על חיי המאמן הישראלי (פרסום שהוכחש אגב עי המועדון).
את צ’לסי אהבו ועדיין אוהבים רבים לשנוא, בהם יהודים אנגלים וישראלים רבים שנשבעו אמונים לארסנל ולטוטנהאם, כמו גם לליברפול וליונייטד. אולם משעה שהפכה הקבוצה ליהודית עם רכישתה על ידי רומן אברמוביץ’, ולאחר מינויו המפתיע של גרנט, הפכו קוראי מגזין זה לאוהדי האגודה בעל כורחם. הם עקבו אחר כל משחק וצפו בכל ראיון עם מי שהפך להיות לישראלי המפורסם ביותר בבריטניה, מפורסם יותר אפילו מדניאל ברנבוים. כאשר שיחקה הקבוצה נגד אהבתם הקבועה, הם לא ידעו את נפשם מרוב מבוכה והעדיפו לחתום על תוצאת תיקו.
לאחר שורה ארוכה של ניצחונות ליגה, גביע וצ’מפיון, דומה היה כי כולם הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. אולם אז הגיעו, במהלך החודש האחרון, המפלות הגדולות. ההפסד לתרנגולים בגמר גביע הליגה יכול היה להתקבל בצורה טבעית, אולם גם ממנו יצא הבוס בשן ועין. הוא הצטייר בתקשורת כמי שביצע טעויות אומללות בבחירת ההרכב ונראה על הקווים חסר ישע למדי. אולם שבועיים לאחר מכן הגיעה ההשפלה במגרשה הביתי של קבוצת בארנסלי מתחתית הליגה השנייה ומיודענו אברם הועף משלב רבע הגמר של הגביע האנגלי. כאן כבר ניכר היה שהמדובר במינוי שלא הוכיח את עצמו. המדיה הכתה אותו ללא רחם על שוק וירך ולמעשה הוציאה אותו להורג בשידור חי. גרנט נראה אובד עצות גם בתחרות זו וחוסר יכולתו להתאים את עצמו למהלך המשחק כדי לשנות את כיוונו בלט לעין כל.
העיתונות הבריטית לא פרגנה מעודה למי שהחל את קריירת האימון שלו באורווה של פתח-תקווה, אבל קשה לומר שהיא עושה זאת מדעה קדומה או בשל סיבות פוליטיות. גם מאמנה הספרדי של ליברפול לא שובע נחת מהיומונים האנגלים המטילים ספק בכישוריו לאחר כל הפסד בליגה. אוהדיו של גרנט בארץ הם אלה הסבורים כי הכל נעשה ממניעים אנטי-ישראלים.
אבל הבעייה של גרנט היא גרנט עצמו. בראיונות שלאחר המשחק הוא נשמע שבלוני וחוזר שוב ושוב על המנטרה הקבועה והמשעממת שלו ומשתמש כל העת באותו אוצר מלים. גרוע מכך, הוא נוטה להאשים שוב ושוב את השופטים שבטעויותיהם עושים לקבוצתו עוול. עוול? לפחות בדבר אחד לא יכולות להיות לו טענות. ההגרלה תמיד מאירה לו פנים. במשחקי הגביע הוא קיבל את האדרספילד ובארנסלי ובאירופה הוא היה צריך לנצח קבוצה חלשה כמו אולימפיאקוס. אפילו ברבע הגמר זומנה לו יריבה נוחה בדמותה של פנרבאחצ’ה הטורקית, בעוד יריביו בצמרת האנגלית נאלצו להתעמת עם יריבים קשים לאין ערוך. בגמר גביע הליגה לא השכילו שחקניו לנצח קבוצה בינונית כמו טוטנהאם ובכך פגעו קשות בתדמיתם הבלתי מנוצחת כביכול. לכל אלה צריך להוסיף את העובדה הלא מחמיאה כי צ’לסי לא ניצחה היכן שצריך ב’אמירויות’ וב’אולד טראפולד’. הווה אומר, רק נגד נמושות הליגה ידה על העליונה.
מלכתחילה תפקידו של גרנט היה בלתי אפשרי. הוא פרץ אל הפסגה כמו כוכב שביט במהירות מסחררת מידי. אוהדי ושחקני האגודה לא נתנו בו אמון רב והעיתונות השוותה אותו כל העת לקודמו. מעבר לכך הוא היה צריך לתפקד כאשר אבן הריחיים הישראלית מונחת מסביב לצווארו. מארבעת התארים עליהם נלחם, נותרו רק שניים. קשה להניח כי יגיע אל פסגת הליגה בסופה של העונה ויכולתה הדלה של הקבוצה מציבה סימן שאלה סביב סיכוייה להגיע לגמר במוסקבה.
המסקנה? אם אכן ייכנע בשתי המסגרות הנותרות, הוא יצטרך ללכת ואנחנו ננשום לרווחה. עד אז נחזיק לו אצבעות.
