בכללי אני בלתי!
מנו-פרוז בגיל המנופוז – הרבה מציאות, מעט דמיון ומה שבניהם שכבר אי אפשר לישון בלילה!
והפעם טור שמתעקש על מה שחשוב באמת איפשהו שם בין הכאוס להשלמה, בין הבלבול לצמיחה ואיך כל זה קשור לסיפורינו הדמיוני שהתחיל במעטפה מסתורית אחת –
לנשים באשר הן ולגברים שרוצים להבין אותנו (קצת) יותר!
מאת: שחף ויינר- איתן
* מנוסח בלשון נקבה וללא התנצלויות.
מגיל 48 בערך אני כבר אומרת שאני תיכף בת 50 – יש איזו פרסטיג’ה של מישהי שעברה כמחצית חיים בערך (תזכרו ש’קטנוניות’ עושה קמטים) שיודעת, מבינה עניין, ששווה להקשיב לה,
או שלפחות אני נהנית לשמוע – “מה??? את נראית הרבהההה יותר צעירה!” ( דייייי – תמשיכו !) ואז אני יכולה להחזיר לאמא שלי בכל פעם שהיא משוויצה שעוד מישהו אמר לה שהיא לא נראית בת 74.
ומצד שני ? בלבול. רכבת הרים מחשבתית ופיזית. תחושה של ‘אני לא מוצאת אותי/לא מזהה את עצמי’ ומאיפה בכלל מגיעה הבטן ההורמונלית הזו שמתעקשת לא להיעלם כאילו יש לה חיים משל עצמה ואיך שוב הגיע הרגע לצבוע שורשים??
ומצד שלישי ( אמרנו כבר מבלבל לא?) ?הכי מרגישה בגיל ה – F**K IT!
פתאום מרגישה הכי אני משהייתי אי פעם. יותר שלמה, פחות מצטדקת והרבה פחות מתפשרת.
פתאום מכירה בחוזקות שלי כי כבר עברתי דבר או שניים בחיים האלו וכל קמט בפנים (רגע לפני הבוטוקס) יעיד על כך.
פתאום גם אפילו מאוהבת קצת ב’באגים’ כי זה מה יש וכבר מספיק ותיקה כדי להתחיל להשתנות בשביל אחרים.
ובעיקר – פתאום להפסיק לפחד מזה שלא יאהבו אותי או ממה יחשבו ויגידו אחרים (זה עדיין לא מונע מלהתחיל לפחד לנהוג בלילה, כן?).
“אם אתה מבולבל – סימן שאתה מתחיל לחשוב” – ברי סחרוף
ולא שחסרות לנו מחשבות בגיל הזה, עוד לא הגענו לגיל הפנסיה נטול הדאגות (או שגם זו רק אגדה אורבנית? פליז אל תהרסו לי…צריך שיהיה למה לחכות) אנחנו הרי דואגות לכולם.ן סביבנו – להורים שהתבגרו ולרובינו בכלל גרים בארץ אחרת וזה בהנחה שהם עדיין בחיים אחרת הגעגוע לא באמת עוזב אותנו, לילדים שעדיין גדלים תחת קורתנו או שכבר עזבו ואולי חלקם בצבא מגינים על אותה מדינה שאנו רק מבקרים בה, לפרטנר.ית שיזכו לחיים ארוכים, לפרנסה , לבריאות ברמות שטרם הכרנו, למיליון סידורים כי תואר המג’נגלת טרם נלקח מאיתנו וכל זה כשהיום מתחיל אי שם ב- 3 לפנות בוקר.
אבל יש משהו בגיל הזה שכן מאפשר לנו לצמוח מהבלבול ולהכיר יותר את עצמינו ומי אנחנו בלי להתבייש ולהתנצל ולהסביר לאחרים מה נכון לנו ולהביט במראה (על הדרך כמובן למרוט את השיערה הלבנה מהגבה – עקשנית זאתי),
ולאמר לעצמנו – וואלה, אני בסה”כ ממש בסדר גם אם בכללי אני בלתי!
כי אם כבר הגעתי לגרסת ה- 50.0 – גרסה מחודשת, לא סופית, בלי אחריות יצרן אבל עם הרבה יותר קבלה וחן פנימי, אני מעדיפה פחות לשאול – “מה נהייה ממני ?” ויותר מתפנה לשאול – “מה חשוב לי שיהיה עכשיו?”
ובדיוק שכבר החלטתי לעמוד בתנוחת ‘וונדר וומן’ מול המראה ולעוף על עצמי, נזכרתי באותה מעטפה ירקרקה שמחכה שאפתח אותה…וכך ממשיך לו הסיפור שלא תכננתי לכתוב:
אני בוהה בה. היא בוהה בי כאילו אנו משחקות במשחק מי נשברת ראשונה.
החלטתי להפסיד. הסקרנות הרגה אותי וגם כי משהו בצבע הירוק הזה הרגיש לי כמו צפרדע שעומד להפוך לנסיך ואם כבר לונדון אז קצת ‘בית מלוכה’ עוד לא הרג אף אחת.
מתיישבת על כסא הבר במטבח, שוב הברך חורקת, כוס התה כבר קרה אבל אני יודעת שהדרמה הזו אהובה עלי וכחובבת מושבעת של בריגיט גונס והרפתקאותיה ההזויות, לוקחת נשימה עמוקה,
פותחת וחיוך מתפשט על פני ומחמם לי את הלב. בדיוק מה שאני צריכה בבוקר ‘עאלק’ קייצי זה.
פתק מקופל על נייר חום בריח אדמה (כמה רומנטי וסופר טרנדי!), מודפס ובלי חתימה, רק זה:
“לפעמים הדרך להבין מה באמת חשוב לך, היא להיזכר איפה הרגשת את עצמך בפעם האחרונה” –
לכי לשם. תני לעצמך שעה בלי טלפון, בלי משימות, בלי אף אחד. רק את.
בלי טלפון ? – קשוח
בלי משימות? – כמעט בלתי אפשרי
הראש שואל – מי שלח את זה? ולמה דווקא עכשיו? ואיך לעזאזל מישהו יודע מה עובר עלי כשאפילו אני לא תמיד יודעת?
והגוף – קם! והראש מצטרף – אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!
וככה בסנכרון כמעט מושלם ( בכל זאת בגיל 50…) אני לובשת ג’ינס, מעיל גשם ואפילו מתאפרת טיפונת (שמא אפגוש את החיים עצמם או את אותו נסיך),
ואני יודעת בדיוק לאן ללכת!
לאן תלך אפרת?
רמז: יש משהו בצפון לונדון שמושך אליו המון ישראליים! בתי הספר? הקהילה? – כל אחת ומה שחשוב לה באמת!
ההמשך? בפרק הבא – ובינתיים מתפנה לעשות בינג’ על רוקדימים. ( חשוב!)
ואפרופו הכי חשוב – אל תהיו בלתי!
אם אהבתן, מצאתן ערך, עלה חיוך על פניכן – כתבו לי בתגובות, הציעו, חשבו –
מה חשוב לכן שיקרה לכן היום/ השבוע ( תזכרו כי כשהיד רושמת – התודעה קולטת ) ?
ומה הוא המקום שהכי מחבר אתכן לעצמכן?
כי אם לא תשתפו, איך אני אדע?
שלכן שחף
תודהההה ענקית לכל התגובות החמות ששלחתן לי בפרטי, בסושיאל ועל המילים החמות שנאמרו בעל פה. בעוד כשבוע עולה הפרק הבא והכי ירגש אותנו אלו תגובות כאן בבלוג -אז תזכרו- אל תהיו בלתי ❤️ מחכה לכן🙏
ואם בכל זאת מתחשק – תגובה קצרה גם עכשיו-תחמם לנו את הלב
הכיוון בהחלט ממשיך לעניין!
תודה על הסקירה המעמיקה.