ציוריו של רדקר מושפעים מז’אנרים שונים מתולדות האמנות, כגון טבע דומם, ציורי נוף, ציורי חורבות ופרחים כמו גם מנופים אמריקאיים שוממים אותם הוא מוצא במגזינים ישנים וספרים יד שנייה.
רדקר, שנולד בהולנד ומתגורר בלונדון, התחיל את דרכו כמעצב אופנה. לאחר מספר שנים החליט לפנות לציור ולמד אמנות בגולדסמית’ קולג’ בלונדון, שם פיתח את סגנון הציור המיוחד שלו ששילב בין אהבתו לטקסטיל וציור. סיגנונו המקורי זכה תוך זמן קצר לשבחים והוא היה מועמד לפרס טרנר בשנת 2000.
רדקר מעלה את שאלת הרלוונטיות של הז’אנרים הציוריים בציוריו תוך כדי בחינה של מגבלות המדיום הציורי עצמו, והתייחסותו נעה בין רגש נוסטלגי לחשדנות. בשנה שעברה הציג בגלריית ‘האוזר אנד ווירת’ בלונדון סדרת ציורים ענקיים של חורבות נטושות ואפוקליפטיות וציורי רחובות שוממים המאזכרים נופים אמריקאיים משנות ה-70′. סדרת הציורים החדשה מפנה את תשומת לבנו לביתי והאינטימי עם דימויי פרחים, חבלי כביסה, מפות שולחן, סדינים, תחרה, אוכל ובתים. הנושאים הביתיים הללו והדקורטיביות של חוטי התפירה שמשמשים את רדקר ליצירת הדימויים, יוצרים ניגוד לאופיים הפטישיסטי של הציורים ומחדירים בהם תחושת אינטימיות מוזרה, שמגובה בגווני אפור, תכלת וחום המגבירים את תכונותיהם הסוריאליסטיות והקודרות של הדימויים.
רדקר מדבר על התפוררות וזיכרון אולם בו זמנית גם על היסטוריית המדיום הציורי. הוא אינו מתעניין בשאלות פוליטיות הרואיות, אלא באקטים אנושיים צנועים – והעגמומיות והליריות שעולות מהציורים מצליחות לרגש בעדינות בה הוא מבטא את יופיים השברירי של החיים.
רדקר היה ידוע עד היום כצייר מסחרי מצליח אולם התערוכה הגדולה והמקיפה הזו, שהיא גם הראשונה שלו במוסד ציבורי (שאינו נוטה להציג תערוכות ציור), מציגה את רדקר באור חדש ובוגר יותר, וממקמת אותו כאחד הציירים החשובים והביקורתיים שפועלים כיום.
פרטים במדריך.
